פרי יצחק על ספר יצירה/א

פרי יצחק על ספר יצירה · א · >>

א

בשלשים ושתים נתיבות וכו'. בזוהר באד"ז דף ר"צ ע"א כתב ז"ל האי חכמה שירותא דכולא מינה מתפשטין תלתין ותרי שבילין ואורייתא בהו אתכלילת בכ"ב אתוון ועשר אמירן. כי נודע מע"ח כי תיקון ז"א סוד תורה שבכתב הוא בא מתחילה מטיפת הזרע האב סוד חכמה שנתן באימא בינה והטיפה היא כלולה מחומר וצורה, החומר הוא מסוד כ"ב האותיות והצורה הוא מסוד עשר הנקודות ט' נקודות קמ"ץ ופת"ח וכו' ועם נקודות חט"ף קמ"ץ שע"י נאמרים שמניעים האותיות הם בחי' רוח לאותיות כמ"ש בתי' י"ח דף ל"ה ע"ב דאתוון אינון לגבי נקודין כגופא לגבי רוחא ועשר נקודות וכ"ב אותיות הם סוד ל"ב נתיבות פליאות החכמה הנמשכים ממנו כי בחכמה היו הם רק נרשמים רשימות דקות כקרני חגבים אמנם כשבאו הם בבינה שם נצטיירו ונחקקו האותיות והנקודות בסוד וייצר שהוא ציר"י שהוא נקודת הבינה אלא שעדיין הם רק בסוד זרע טיפת החומר האותיות ואינם הם בסוד פרצוף האדם ואח"כ בעיבור הבינה הגדילה הטיפה ונעשה גוף הילד שעומד העובר מקופל במעי אמו ראשו בין זרועותיו וגופו ועל זרועותיו וגופו מכסים הירכים שלו והוא עגול ככדור מקופל בג' קפלים והיינו כי בעיבור הבינה היה ז"א רק בסוד ג' כלילין בג' שסוד הנה"י שלו היו מלבישים לחג"ת שלו ולא נגלה עיקר בו רק נה"י שלו כי חג"ת שלו היה רק בכח ולא בפועל ומכ"ש חב"ד המוחין שלו הם היו בכח ולא בפועל ונה"י הם נקראים בג' שמות אלו י"ה ידו"ד צבאו"ת יסוד נקרא בשם י"ה כמו חכמה כי צדיק יסוד העולם הוא בדיוקנא דחכמה בסוד וה' נתן חכמה לשלמה ברית שלום שלם ה' כמ"ש זה בתי' ס"ט דף קי"ד ע"ב ע"ש ועיין ג"כ בע"ח בדרוש רפ"ח ניצוצין הטעם שנקרא יסוד בשם י"ה ונ"ה שהם בסוד תרי פלגי גופא ואין הוי"ה גמורה בכל ספירה אלא הוי"ה אחד בשניהם הם נקראים בשם ידו"ד צבאות עיין בזהר פ' ויקרא דף י"א שכתב שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון ע"ש שמשמע שקאי על נו"ה ושם הוי"ה הוא שייך בכל ספירה כמ"ש בתי' ע' דף קכ"ח ע"א ת"ח ע' זימנין הוי"ה בכל ספירה וספירה נקודה דיליה וכו' ע"ש גם י"ה ידו"ד צבאות גי' עם הכולל ישראל שהוא ז"א הנקרא בשם ישראל וישראל גי' כח"ב גג"ת נהו"ם כדי לרמוז שאפילו בעת עיבור ז"א היה בו כלול כל המדות בכח אלא שלא היה בפועל רק נה"י שלו וזהו שאמר אחר כך אלהי ישראל ז"א הוא אלהי ישראל ומפרש דבריו אחר כך מי הוא שחקק בשלשים ושתים נתיבות פליאות החכמה השמות הנזכרים ואמר אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא, כי שמות אלו מרמזים על הבינה על עשר ספירות שלה, אלהים חיים בחכמה דבינה כי החכמה תחיה בעליה, ומלך עולם הוא בינה דבינה שהיא מלך על העולם שהוא מששה קצוות שהם מעלה ומטה וארבע רוחות שהם סוד ז"א דבינה הכולל הו' קצוות והתחלתם מסוד חסד כמ"ש עולם חסד יבנה, אל שדי בדעת דבינה כי דעת שהוא כולל חסדים וגבורות בהם ע"ב רי"ו והוי"ה גי' שד"י ובינה בעת יניקתה שד"י לשון שדים וא"ל היינו ייא"י מילוי שם ס"ג ומדעת הוא עיקר יניקה בסוד בדעת חדרים ימלאון, רחום בחסד דבינה, וחנון בגבורה דבינה חנון עם האותיות גי' במוכ"ן רמז לחלוף אלהים שנתחלף הדין לרחמים כי בבינה הגבורה שלה ג"כ רחמים, רם בת"ת דבינה כי ת"ת דבינה הוא בסוד כתר לז"א וכתר הוא שייך לקרות בשם רם שהוא רם על כולא כמ"ש בזוהר פ' וישב דף קפ"א ע"ב וז"ל ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין וכו' ונשא מסטרא דאברהם וכו' ובפ' ויצא כתב וירום אלהי ישעי דא עלמא עלאה דאיהו רם ונשא רם על כולא וכו' ע"ש, ונשא בנצח דבינה שהוא קו החסד מסטרא דאברהם, שוכן עד בהוד דבינה ע"ד גי' אכדט"ם שהוא ג"כ חילוף אלהים, וקדוש שמו יסוד דבינה שבו תמיד שורה אות ברית קודש דחכמה, שמו שם את ו' זעירא, מרום במלכות דבינה בסוד יעקב משמש בנוקבא כמ"ש בזהר פ' חיי שרה דף קל"ג ע"א וז"ל ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן מאי במרום כמא דאת אמר ואתה מרום לעולם ה' ע"ש. וקדוש הוא כתר דבינה שהוא מא"א ונקרא בשם נעלם הוא והוא קדוש מופרש לפעמים להיות נקרא בשם א"ס, וחשיב ג"כ הכתר דבינה לעשר ספירות דבינה כי ידוע כי עיבור ז"א היה ג"כ ע"י א"א אלא שהיה העיבור במעי דבינה עיין בע"ח מסוד עיבור ז"א ע"י א"א ותבין היטב:

וברא את עולמו כו'. פירוש כי אחר עיבור ז"א שהיה בסוד ג' כלילין בג' נולדו ונתפשטו לששה קצוות ולא היה עדיין חב"ד המוחין שלו בפועל רק בכח לכן אחר לידת ז"א שהוא סוד עולם מששה קצוות ברא אותו בריה חדשה שיהיה לו המוחין בפועל שנתן לו המוחין דגדלות ונעשה אז בפרצוף שלם וכתב האר"י ז"ל כי בעיבור ז"א נקרא בשם עשיה וביניקה יצירה והגדלות דמוחין נקרא בריאה והמוחין דגדלות חב"ד שנתן לו הם סוד שלשה ספרים בספר וסופר וסיפור ספר הוא חכמה כי כמו שבספר נרשם הכל כמו כן בחכמה נרשמו הל"ב נתיבות ובינה היא סופר כי כמו סופר הוא המבאר ומוציא לאור תעלומות הספר כך בינה הוציאה לפועל נתיבות החכמה להיות נחקקים בה להכיר לכל והסיפור בדעת שהוא שורש ו' קצוות שבהם הסיפור מותר כמ"ש זה בספר:

ב

עשר ספירות בלי מה. פירוש המלה נגזרת מן לשון עדיו לבלום שהוא לשון סתימת פה בלום פיך מלדבר בהם כי הן מכוסות ונעלמות וראוי לבלום פינו במהותם כי הספירות הם בלי מהות מושג, והוא ג"כ מלשון הפסוק תולה ארץ על בלימה על תוהו הדבר המתהא שבלתי מושג. או אפשר לפרש בלימה היא מלה מורכבת בלי מה לרמוז שהספירות הם נאצלו מא"ס שהוא בלי מה אין סוף למהותו. ועוד יש לפרש עשר ספירות בלי שם הוי"ה דמ"ה המתפשט בתוך עשר הספירות כמ"ש בת"ז במאמר רבון עלמין מלגאו איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאיהו אורח אצילות וכו' ע"ש כי חכמה כח מ"ה שם מ"ה שבו אורח אצילות שמתפשט הארה שלו בתוך כל הספירות כי כולם בחכמה עשית, עיין בתי' כ"ו דף ע' שכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א בגימטריא מ"ה ודא איהו עשר ספירות בלי מה וכו' ע"ש ובתי' כ"ז דף ע"א ע"ב כתב ג"כ ז"ל וספירים איתקריאו על שם השמים מספרים כבוד אל ולבתר דאינון מספרים כבוד אל איתקריאו עשר ספירות בלי מה ונחית בהון יו"ד ה"א וא"ו ה"א לאנהרא בהון דעל שמיה איתקריאו וכו' ע"ש:

ועשרים ושתים אותיות יסוד. בספר ע"ח כתב למה נקרא תמיד בספר יצירה כ"ב אותיות יסוד בשביל שטיפת חומר זרע האב סוד חכמה שנתן באימא בינה מתחילה היא מכ"ב אותיות שבהם רמ"ח עצמות כולם מהזכר המזריע לובן אך מטיפת אודם האשה שהם מה' אותיות מנצפ"ך הכפולות אינו מצטייר במעי אימא אחר כך רק עור ובשר ושערות ושחור שבעין והדם שבתוך הגידין:

שלש אמות וכו'. פירוש כי בתוך אותן כ"ב אותיות יש בהם ג' אותיות שהם אם לכל אותיות מלשון כי אם לבינה תקרא כי שלש אותיות א' מ' ש' מכ"ב אותיות הם בג' ספירות הראשונות שהם יסודות אל ז' ספירות תחתונות כמ"ש זה בע"ח ואותיות בג"ד כפר"ת מכ"ב אותיות הם שבע כפולות שהם כפולים כי הם מתהפכים מדגש לרפה ומרפה לדגש כמ"ש בפרק ד' בג"ד כפר"ת מתנהגות בשתי לשונות והם בז' ספירות התחתונות כמ"ש ג"כ בפרק הנזכר שבע כפולות בג"ד כפר"ת מעלה ומטה מזרח ומערב וכו' כי הם כנגד ז' קצוות העולם שהם בז' ספירות התחתונות שהם מתהפכין מרחמים לדין ומדין לרחמים כי יש בהם דין ורחמים שהוא אור ישר ואור חוזר שהם בחי' עצמו ובחינת המלכות שבכל אחד ואחד לכן הם כפולות אבל ג' ראשונות אין בהם דין אלא הם רחמים גמורים ואותיות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק הם שתים עשרה פשוטות שאינם כפולים להיות הם מתהפכים מדגש לרפה ומרפה לדגש והם בספירת ת"ת לבדה שהוא אחד מז' כפולות עצמן נחלקות ג"כ לי"ב חלקים שהם י"ב פשוטות כי יש בו י"ב שרשין של ו' התחתונות שהם כפולות והם י"ב ונכללין בת"ת שהוא הגוף דאדם עליון שנכללין כל הו' קצוות הגוף בו ואלו הי"ב פשוטות הם נקראים י"ב גבולי אלכסון כמ"ש בפרק ה' שתים עשרה פשוטות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק יסודן שנים עשר גבולי אלכסון גבול מזרחית דרומית כי מאחר שו' התחתונות שהם כפולים הם עצמם נשרשים בת"ת אח"כ נצרכים להיות שם מצויירים בציור גבולים ואלכסונים כי חלק א' גבול א' שבו יהיה נוטה באלכסון כנגד ספירת החסד וחלק גבול הב' כנגדו יהיה עומד ונוטה לנוכח ספירת הגבורה וכן עד"ז כולם כדי שאלו י"ב חלקי הת"ת יהיה פניהם נוטים כנגד ו' הספירות שהם השרשים לאלו הי"ב חלקים שבת"ת לינק מהם כי הרי בחי' החסד שבת"ת צריך שיהיה בקו הימין הת"ת בראשית הקו ויהיה נחלק לשני חלקים כפולים דגש ורפה ובסוף קו הימין דת"ת יהיה בו ב' חלקים הנצח וכן כיוצא בזה בשאר וע"כ הם י"ב פשוטות כי ו' הכפולות הם עצמה נעשים י"ב לכן הי"ב אינם כפולות רק פשוטות בלבד וזה מ"ש הוא מבואר בע"ח ע"ש:

ג

עשר ספירות וכו'. פירוש כי מבשרי אחזה אלוה שהספירות הם עשר כי הכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' הרי הכתוב מעיד כי בריאת שמים וחייליהם הם ע"י אצבעות שהם כנוי אל הספירות שהם היו כלי אומנותו של הקב"ה והאצבעות הם עשר א"כ נמצא שהספירות שבהם היתה בריאת העולם הם עשר והם ג"כ חמש כנגד חמש ה' ספירות כת"ר חכמ"ה חס"ד תפאר"ת נצח הם נוטים אל צד החסד שהוא אל צד הימין כי ת"ת אף שהוא קו האמצעי מ"מ עיקרו חסד כנודע שהוא נוטה יותר אל צד החסד אל ימין מבשמאל וחמש ספירות בינ"ה גבור"ה הו"ד יסו"ד מלכו"ת הם נוטים אל צד הדין אל שמאל כי בינה מתייחס לדין בבחינתה שנקראת פועל גבורות כי דינין מתערין ממנה ויסוד אף שהוא קו האמצעי מ"מ עיקר נטייתו לצד הגבורה כנודע אבל אמנם שלא תאמר שאין זה הכרח מאצבעות להיות עשר ספירות כי אדרבה כשתחשוב אצבעות ידים עם רגלים יהי כולם מגיעים למספר עשרים מה תאמר שעשר אצבעות שברגלים הם רק צל ומלבוש ודמיון אל עשר שבידים כי עשר שברגלים הם מרמזים אל עשר ספירות שבבריאה שהם צל ולבוש אל עשר שבאצילות ולעולם הם אינם אלא עשר ספירות א"כ נאמר שלעולם אינם אלא חמש וחמש השמאלים הם צל אל החמש הימינים או חוזר הדין ונאמר שהם עשרים, לכן בא לתרץ זה ואמר וברית יחיד מכוונת באמצע ר"ל כי מאחר שבין חמש לחמש מצינו יחוד ברית המייחדם נמצא שחמש הימינים וחמש השמאלים הם דבר אחד שכללם עשר ספירות מה שלא מצינו כן בין עשר שבידים לעשר שברגלים עד שיראה שהם ב' מערכות כל אחד מעשר וזו צל ולבוש לזו והמכריע בין חמש לחמש שמייחדם הוא ברית לשון מכריע בין אצבעות של ידים וברית מעור בין אצבעות שברגלים וברית הלשון היינו הלב שהוא באמצע בין ידים כי הלב שהוא חושב המחשבה הוא מוציא הדיבור מכח אל הפועל ע"י הלשון שהוא ג"כ באמצע הפה בין החיך והגרון על כן נקרא על שם הלשון וז"ש כמילת לשון כמילת המעור כי מילת הדיבור באה אל לשון ע"י הלב שהוא חושב מילת הדיבור תחילה ומעלה מלתו אח"כ על לשונו וכן עד"ז הברית מילה בו מצטייר תחילה טיפת העובר בכח והוא מוציא אח"כ הטיפה מכח אל הפועל ע"י הנוקבא שהיא מעור שלו מלשון כמער איש ולויות והוא ג"כ מלשון המערה מכלי אל כלי כי הזכר מערה השפעתו אל הנוקבא:

ד

עשר ספירות בלי מה וכו'. פירוש שלא תאמר מאחר שהכתר נקרא בשם אין שאין לו מהות כלל כמו החכמה שנקרא בשם יש אם כן נחשב הוא בשם א"ס ולא הוא בחשבון הספירות לכך אמר עשר ולא תשע שלא להוציא הכתר מן הספירות. אבל שלא תאמר א"כ שהכתר הוא נחשב בחשבון הספירות נמצא עם ספירת הדעת יהיה חשבון מנין הספירות אחת עשרה לכך אמר עשר ולא אחת עשרה כי הדעת אינו נחשב במנין הספירות כי היא אינה ספירה בפני עצמה אלא הוא מזווג לחכמה ובינה. אבל שלא תאמר א"כ מטעם זה לא יהיה נחשב ג"כ היסוד במנין הספירות כי הוא ג"כ מזווג לז"א ומלכות לכן לתרץ זה אמר אח"כ הבן בחכמה וחכם בבינה, פירוש הבן לשון בינה בחכמה שכלולה בה וחכם לשון חכמה בבינה שכלולה בה שלעולם הם כלולים זה בזה בשביל שהם ריעים דלא מתפרשין לעלמין לכן דעת הוא לעולם באתכסיא ולא נוכל למנות אותו מפני העלמת אורו ובמופלא ממך אל תדרוש ולא כן יסוד המזווג לז"א ומלכות שנקראים דודים והזווג אינו בתמידות ולזה מסיים אח"כ ואמר בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו וכו' פירוש כי דבר צדק המלכות צריך להעמיד אותה על בוריו לשון תרגום של משענתו על צדיק יסוד עולם כי זווג המלכות עם ז"א אינו בתמידות כמו החכמה עם הבינה לכן בשביל שהיסוד אין אורו מתכסה תמיד נוכל למנות אותו בחשבון הספירות. והשב יוצר על מכונו פירש והשב הכתר שהוא יוצר בראשית סוד החכמה על מכונו על כנו לקשור העלה בעלול להחשיב הכתר בחשבון הספירות. עוד יש לפרש כל הנזכר באופן אחר עשר ולא תשע וכו' ביאורו כמו שכתב במשנת חסידים מסכת בריאת אדם קדמון פרק א' משנה ב' ז"ל כת"ר חכמ"ה בינ"ה חס"ד גבור"ה תפאר"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד ומלכו"ת הרי הם עשר ומפני שלעולם הכתר היא בחינה אמצעית הקושרת העליון עם התחתון כי הוא בפנימיותו יש לו הבחינה עליונה של התחתון ובחיצוניותו יש לו ערך הבחינה תחתונה של העליון משא"כ שאר הספירות שלמטה ממנו שחיצוניותה ופנימיותה שוה שהוא מבחינת עצמה ולא מבחינה עליונה לפיכך אין סדר מנין זה אלא מצד פנימיות הספיר' השוה בכל העשר אבל כאשר ימנו העשר ספירות מצד חיצוניותם אין ראשית מנינם אלא מחכמה שאין חיצוניות הכתר בערכה אלא הוא שרשם ומי שלקח חיצוניות הראוי לכתר מבחינתה הוא ישלימם לעשר וזה הוא אשר נקרא דעת שחיצוניותו הוא חיצוניות הראוי לכתר מבחינת שאר הספירות ודעת זה נמנה קודם החסד לפי שפנימיותו הוא שורש הפנימיות של השבע ספירות שממנו ולמטה המתחילים מחסד ולפיכך אינו נמנה במנין פנימיות הספירות כי אין לו פנימיות פרטי לו כשאר הספירות אלא שורש פנימיות כאמור נמצאו שהספירות הם עשר ולא תשע מחיצוניותה כי הדעת משלימם עשר ולא אחת עשרה מצד פנימיותם כי אין הדעת בכללם כי הוא משונה מהם עכ"ל:

הבן בחכמה וחכם בבינה. בספר ע"ח כתב ע"ז וז"ל דע כי הנה ב' אותיות ראשונות של שם הוי"ה הם בחינת חכמה ובינה אבל באות יו"ד בלבד שהיא חכמה שם יש בחינת בינה כי יו"ד במילואו אות י' היא חכמה וב' אותיות ו"ד נעשים צורת ה' כזה ה שהוא צורת ד"ו והיא נקראת בינה עילאה וזהו סוד הבן בחכמה ואות ה' ראשונה דשם הוי"ה היא תבונה. וכבר הודעתיך בדרוש התפילין בענין כתיבת שם הוי"ה שצריך לכתוב צורת י' בקרן זוית של ה' והיא בחינת חכמה של זאת התבונה וזו החכמה נקרא ישראל סבא וזהו סוד וחכם בבינה:

בחון בהם וחקור מהם. פירוש בסוד כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים כי בג' ראשונות אסור לחקור בהם רק החקירה הוא רק בשבע חקירות בז' ספירות התחתונות אבל בג' ראשונות אין מותר בהם רק הבחנה להבחין בהם בינם לא"ס ברוך הוא וז"ש וחקור מהם ולא אמר וחקור בהם כמו שאמר בחון בהם כי החקירה הוא רק מג"ר ולמטה בז' תחתונות:

עוד יש לפרש בחון בהם, מלשון אבן בוחן הנאמר בישעיה (ישעיהו כ״ח:ט״ז) שפירושו לשון מבצר וחוזק כמו שפירש רש"י שם, או מלשון ה' צדיק יבחן הנאמר בתהלים (תהילים י״א:ה׳) שהוא יבחן ביסורים והיינו כי התורה ומעש"ט שאדם עושה ומתחזק בהם ע"י היסורין צריך להעלות אותם לחכמה ובינה להיות להם למ"נ כדי לחקור מהם המשכות שפע המוחין חב"ד לז"א להתפשט בו להיות בסוד גדלות ואז הוא ראוי לזווג וזהו והעמד דבר על בוריו כמ"ש לעיל:

והושב יוצר על מכונו. פירוש תן כח תשובה בינה לז"א הנקרא בשם יוצר ואז מבינה יצאו נביאים נצח והוד דז"א שהם מכונו כנו שלו כי ידוע מע"ח כי כשבאים מוחין דגדלות לז"א ע"י נה"י דבינה אז מחג"ת דז"א נעשה מהם חב"ד שלו ועלו נה"י ונעשה מהם חג"ת שלו ונשאר ז"א בלתי נה"י ומהארת החסדים והגבורות שביסוד דבינה שנתגלה בחזה דז"א נתפשט אורם של נה"י דז"א ונגמרו ונתקנו ע"י הבינה בסוד מבינה נביאים:

ה

מדתן עשר שאין להם סוף. פירוש כמ"ש בהקדמת ת"ז דף ג' ע"ב וז"ל דעשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה דלאו אינון ואיהו חד:

עומק ראשית וכו'. עשרה עומקים מזכיר כאן כנגד עשר ספירות והם נקראים בשם עומק מלשון ועמוק עמוק מי ימצאנו שאין להם סוף. עומק ראשית כתר ועומק אחרית מלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון אנ"י אותיות אי"ן הכתר שנקרא בשם אין שאין לו מהות כמו החכמה שנקראת בשם יש ומלכות נקרא בשם אני גי' שם ב"ן וט' אותיות שלו שהוא במלכות. עומק טוב חסד כי טוב ה' לכל ומטיב חסדו אפילו לרשעים. ועומק רע גבורה כי היא תמורת הטוב של החסד:

עומק רום ועומק תחת. הם סוד נצח והוד כי ידוע שהם שחקים רחים העליונים שטוחנים מן לצדיקים ב' רחים העליונה נצח ותחתונה הוד. ואפשר לומר עוד בדרך אחר. עומק ראשית ועומק אחרית קאי על חכמה ובינה ועומק רום ועומק תחת קאי על כתר ומלכות, ועיין במשנה י"ג פרק זה מ"ש שם מזה הענין ותבין. עומק מזרח תפארת הנקרא בשם שמש היוצא ממזרח ועומק מערב יסוד בסוד שכינה במערב כי ביסוד מתערבים כל הכחות. עומק צפון ועומק דרום בינה וחכמה צפון בינה [ודרום חכמה] בסוד הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין מצפון זהב יאתה. ובעל ספר יצירה חשב הששה קצוות קודם לחכמה ובינה לפי שהוא חושב ומונה הספירות ע"ד סוד הנאמר בכתוב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים לכן אחר שחשב הכתר ומלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון חשב שאר הספירות ע"ד סוד ומבלעדי אין אלהים כי נודע מזוהר בהקדמה שלו דף ב' ע"א ובפ' משפטים דף ק"ה ע"א כי שם אלהים הוא בסוד מ"י אל"ה אלה הוא בו' קצוות שכל קצה כלול מכולם ושש פעמים ו' גימטריא אל"ה ומ"י הוא בסוד חכמה ובינה י' הוא בחכמה ומ"ם סתומה היא בבינה בסוד המ"ם סתומה של למרבה המשרה שבה סתום אור החכמה וכשנה"י דחכמה ובינה שבהם המוחין חב"ד נכנסים בו' קצוות דז"א ומתחברים בהם אז נשלם שם אלהים בסוד מ"י אל"ה ע"כ הששה קצוות שהם בסוד אל"ה מאלהים חשיב קודם להחכמה ובינה שהם בסוד מ"י אלהים כי אותיות אל"ה האלהים הם קודמים לאותיות מ"י מאלהים:

אדון יחיד וכו'. הוא אין סוף שהוא יחיד ואין שני לו הוא מושל בכולם בעשר ספירות והיינו הוא הארת ז' תחתונות דמלכות דאדם קדמון שהם מתלבשים בעשר ספירות דאצילות כמ"ש בע"ח כי כל מלכות נקרא בשם אדון שם אדנ"י. כי עתיק ואריך הם שניהם כתר דאצילות כי לעולם הכתר יש בו בחינה תחתונה של עליון הוא עתיק ובחינה עליונה של תחתונה הוא אריך שהוא עליון שבכל האצילות ולמעלה מן הכתר הכל נקרא בשם א"ס שהוא יחיד בלא שיתוף כמ"ש בזוהר פ' בראשית וז"ל דאית אחד בשיתוף כגון דכר ונוקבא ואתמר בהון כי אחד קראתיו אבל איהו חד בלא חושבן ולא שיתוף ובגין דא אמר ואין אלהים עמדי, כי בספירות נתגלה בהם בחינת נוקבא הנקרא בשם אלהים דהיינו או"א זו"נ ואפי' באריך ועתיק שהם בסוד כתר ואין להם בחינת פרצוף נוקבא נכרת בהם בפני עצמו מ"מ יש בהם שתי בחינות מ"ה וב"ן שהם בסוד דכר ונוקבא בעתיק צד פנים שלו דכורא וצד אחור נוקבא ואריך צד ימין דכורא וצד שמאל נוקבא כמ"ש זה בע"ח שער עתיק פרק ב' ע"ש ותבין וכולם הם בסוד אחד סוד א"ח ד' שהוא סוד דו"נ כנודע מה שאין כן במה שלמעלה מן הכתר שהוא א"ס הוא חד בלא חושבן ולא שיתוף, ועל ז' תחתונות דמלכות דאדם קדמון אמר כנגדם ז' שמות אלו אדו"ן יחי"ד א"ל מל"ך נאמ"ן מוש"ל בכול"ם כי מלכות דלית לה נהורא מגרמא והיא מקבלת מכולם הוא מרומז בתיבת בכולם בעצמה ושייכות לאלו כל השמות לו' ספירות התחתונות הוא כך, אדון הוא חס"ד כי עולם חסד יבנה, יחיד הוא גבור"ה כי היחוד הוא מצד הגבורה בסוד עורי צפון ובואי תימן, אל בת"ת שהוא נוטה יותר לצד החסד שנקרא בשם אל, מלך בנצ"ח בסוד איהו בנצח, נאמן בהו"ד כי איהי בהוד והאמונה אזור חלציו וכו' עיין בזוהר פ' בלק דף קצ"ח ע"ב במאמר ר' חזקיה פתח והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו דהא צדק היינו אמונה וכו' ע"ש, מושל ביסוד בסוד וכי הוא מושל בכל:

ממעון קדשו עד עדי עד. בהם מרומז כל העשר ספירות דאצילות, מעון הוא הכתר בסוד מעונה אלהי קדם ומעון הוא לשון מקום כמו מעון אתה היית לנו וכן עליון שמת מעונך. קדשו בחכמה, ועד הוא בבינה ע"ד גי' אכדט"ם חילוף אלהי"ם שהוא בבינה. עדי עד מתחילת הבנין ועד סופו כל ז' ספירות תחתונות בסוד בטחו בה' עדי עד וגו' כמ"ש בזוהר פ' וארא דף כ"ב ע"א וז"ל מהו עדי עד וכו' אתר דאחיד לכל סטרין וכו' ע"ש:

ו

צפייתן כמראה הבזק. ר"ל הצפייה שהספירות צופות ומביטות זו בזו הצפייה ההיא תמיד כמראה הבזק כזה שבוזק גפת בכירה ר"ל כמי שמפזר גפת שהוא פסולת הזיתים בכירה שהוא מתלהט במהרה ומעלה להב ועולה ויורד הלהב כמ"ש רש"י ביחזקאל וכך הספירות כל אחת צופה ועולה תמיד לחברתה שלמעלה ממנה להיות נהנה ומסתכל באורה ומתוך פחדה מאור גדול שלמעלה ממנה תיכף ומיד היא יורדת למטה. וכוונת בעל ספר יצירה בזה הוא כדי שלא יאמר ח"ו שמנין עשר ספירות הם כגדר המנין בעלי תכלית הגשם שהם נפרדים זה מזה בלתי התקשרות ואחדות בהם כלל לכך אמר שהספירות צפייתן כמראה הבזק שמורה בזה שהספירות הם בהתקשרות אחדות אחד מחמת שהם צופות ומביטות זו בזו אבל מפני שצפייתן הם כמראה הבזק שתמיד צפייתן בדרך עליה וירידה ע"כ הם נכנסים בגדר המנין מצד היותם עלות ועלולים שכל ספירה היא עלה לספירה שתחתיה והיא עלולה לספירה שלמעלה ממנה מקבלת ומשפעת וז"ש אח"כ ותכליתן אין להם קץ כי אע"פ שהספירות הם נקראים בשם מדות כמו בעלי תכלית אעפ"כ אינם נכנסים במנין כגדר המנין בעלי תכלית הגשם כי ותכליתן אין להם קץ אלא שלגבי הא"ס נקראים הספירות בשם מדה אף כי אין בהם מדה וע"כ צריך לומר שהם קבלו המנין מצד שצפייתן כמראה הבזק בסוד עלה ועלול:

ודברו בהם ברצוא ושוב. ר"ל כשתדבר אתה בהספירות לקרות להם בשם מדות צריך אתה לדבר ברצוא ושוב לחזור ולומר שאין בהם מדה כי הכינוי המדה שלהם אינם אלא לגבי הא"ס אבל אין בהם מדה ובזה מ"ש תבין הבדל והפרש בין משנה זו למשנה של מעלה כי למעלה אמר אין להם סוף ואילו במשנה זו אמר אין להם קץ, כי כל דבר קצוב שיש לו מדה נאמר בו קץ ולהיפך בדבר שאין בו מדה שייך לומר בו אין לו קץ אבל למעלה מדבר שעשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה לכן אמר בלשון אין להם סוף כמו אין סוף עצמו. או אפשר לפרש ודברו בהם ברצוא ושוב כשתדבר בספירות יש לך רשות לדבר אמנם ברצוא ושוב כאשר תגיע לג' ספירות הראשונות שוב מהם בסוד כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים בז' ספירות התחתונות מותר אתה לשאול ולדבר מהם אבל בג' ראשונות שלח תשלח את האם ממחשבתך למשאל אלא ואת הבנים תקח לך כמ"ש זה בזוהר פ' יתרו דף צ"ג ע"א ע"ש:

ולמאמרו כסופה ירדופו. פירוש לחכמה שכולם בחכמה עשית הוא מאמרו בסוד אומר ועושה וכל הספירות כסופה רוח סערה חזק מרוץ ושוב ירדפו לו לקבל אורו. ולפני כסאו הם משתחוים [ולא"ס] שהוא לפני הכתר שהוא כמו כסא לא"ס הם משתחוים לו להוריד השפע ממנו להם כי הכל צריכין לו שכולם נתהוו ממנו והוא מושל בכולה כמו שאמר במשנה של מעלה מושל בכולם ממעון קדשו ועד עדי עד:

ז

נעוץ סופן בתחלתן. הכתר ממטה למעלה של הספירות הוא סופן ושרשם ונעוץ אותו בתחילתן בחכמה שהוא התחלתן של הספירות לחשוב הכתר לחשבון עשר הספירות ולא לחשוב אותו בשם הא"ס כמ"ש למעלה במשנה ד' עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה:

ותחלתן בסופן. כי המלכות אף שהיא מקבלת מכולם דלית לה נהורא מגרמה והיא סוף הספירות לא תפריד אותה ג"כ מחשבון עשר הספירות כי תחילתן של הספירות חכמה נעוץ בה בסוד בחכמה יסד ארץ:

כשלהבת קשורה בגחלת. שלהבת יה החכמה שנקרא בשם י"ה היא קשורה במלכות הנקראת בשם גחלת אש הגבורות שיש בה וכן כשלהבת שאין בה ממש היא קשורה בגחלת שיש בו ממש כן הכתר שנקרא בשם אין שאין לו מהות כלל הוא קשור בחכמה הנקרא בשם יש שיש לו מהות קצת:

שאדון יחיד ואין לו שני. ר"ל כי אע"פ שהכתר הוא נקרא בשם אין שאין לו מהות כלל ואעפ"כ הוא נחשב בחשבון הספירות מ"מ אין סוף ברוך הוא לא הוא בחשבון הספירות כי הוא יחיד ואין לו שני שהוא חד בלא חושבן ולא שיתוף ולא כמו האחד שיש לו חשבון ושיתוף לו השני, כי הכתר אע"פ שיש לו ג"כ שם האחד הוא אחד בשיתוף כמ"ש במשנה ה' מהזוהר ע"ש וזהו ולפני אחד מה אתה סופר כי לפני הכתר הנקרא ג"כ בשם אחד אין שייך בו שם מספר כי אין מספר אלא מאחד שיש לפניו שיתוף השני:

ח

בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר. פירוש אע"פ שהספירות הם נכנסים בגדר המנין מ"מ בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר להשיג במהותן כמו בגדר המנין בעלי תכלית הגשם כי מנין שלהם אינו אלא מצד שהם בסוד עלה ועלול כמ"ש במשנה ו':

ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום. ר"ל אע"פ שאין אתה מדבר או מהרהר במהותן רק שפיך ולבך רץ לדבר ולהרהר בהם סתם במדתם איך כל העולה מתנהג ע"י מדות פעולתם מ"מ שוב למקום שלא לדבר ולהרהר אלא במקומו של העולם בששה קצוות העולם של מעלה סוד עולה חסד יבנה מספירת החסד ולמטה ממנה מותר אתה לדבר ולהרהר במדתם אבל בג' ראשונות למעלה מן המקום שלח תשלח את האם ממחשבתך אלא ואת הבנים תקח לך כמ"ש במשנה ו', וז"ש אח"כ ועל דבר זה נכרת ברית דהיינו ברית מ"ש בתורה, שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב כי החיות הם רצים לזקוף קומתן לראות מה שלמעלה ממקומם והואיל שהם מכירות שאינה עושים כראוי הם שבים מיד וכן יעשה האדם כמותם:

ט

אחת רוח אלהים חיים. ר"ל החכמה נקרא רוח של הבינה הנקרא אלהים חיים כנודע שנאמר רוח אלהים בחכמה וגם חכמה נקרא חיים כמ"ש והחכמה תחיה בעליה:

ברוך ומבורך כו'. ר"ל חכמה נקרא ברוך כמ"ש בזוהר פ' תרומה דף קס"ב וז"ל ורזא דא ברוך דא רזא דנקודה עלאה וכו' ואי תימא עלמא דאתי איקרי ברוך לאו הכי דהא נקודה עלאה איהו דכר עלמא דאתי איקרי נוקבא איהו ברוך ואיהי ברכה, וידוע כי יסוד אבא מתפשט עד יסוד ז"א הנקרא חי העולמים וזהו ומבורך שמו של חי העולמים וגם בינה נקרא חי העולמים:

קול ורוח ודבור וכו'. ר"ל כי יסוד החכמה המתפשט בכל האצילות עד מלכות דאצילות סוד עטרת וסוד ז"א הוא בסוד קול ורוח ודיבור, בבינה הוא בסוד קול כי בינה נקרא לפעמים בשם גרון שהקול יוצא ממנו כמ"ש בזוהר פ' שמות דף ג' ע"א וז"ל דהא לית קול בלא דיבור ולית דיבור בלא קול וכו' תשורי מראש אמנה דא איהו גרון דמתמן נפקא רוחא לאשלמא כולא ע"ש ובמקדש מלך מה שפירש שם וכשמתפשט יסוד החכמה בז"א הוא בסוד רוח כי ז"א נקרא בשם רוח כנודע ובמלכות הוא בסוד דבור כי מלכות נקראת דבר ה' הוא גילוי הז"א הנקרא ה':

והוא רוח הקודש. כי חכמה נקרא בשם קודש כנודע מזוהר, וגם יסוד החכמה נקרא אות ברית קודש:

י

שתים רוח מרוח וכו'. ר"ל בינה נקרא ג"כ בשם רוח בסוד רוח ה' החו"ג היוצאין מיסוד בינה ומתפשטין בז"א הנקרא ה' ובבינה בה נחקק ונחצב כ"ב אותיות התורה שהם ג' אמות וז' כפולות וי"ב פשוטות כמ"ש זה במשנה ב' ע"ש ובמשנה א' מ"ש ותבין, ובתיקוני זוהר סוף תי' ה' כתב ג"כ אתוון מסטרא עלאה דאימא ע"ש. ואמר חקק וחצב בה בב' בחינות חקק לפי דקותם של אותיות וחצב לפי גסותם של אותיות וג"כ כי בחכמה היו האותיות רק נרשמים רשימות דקות כקרני חגבים אמנם כשבאו הם בבינה שם נצטיירו האותיות כמ"ש לעיל במשנה א' ע"ש, לכן אמר חקק וחצב בה על ב' הבחינות שהיו בהם:

ורוח אחת מהן. ר"ל הוא סוד הדעת המכריע בין חכמה ובינה ומייחד אותם כנודע:

יא

שלש מים מרוח וכו'. ר"ל הם סוד מימי החסד כמ"ש ישב רוחו יזלו מים והוא סוד ורוח אלהים מרחפת על פני המים רוח אלהים זו הראשונה פני המים זו השניה המים זו השלישית:

חקק וחצב בהן תהו ובהו וכו'. ר"ל אותן המים של מעלה שנאצלו מתחילה מהם הובדלו מקצת מן המים להיות למטה אשר הם שמרים של המים העליונים ודרכן של השמרים שאע"פ שהן שמרים עדיין יש בהם קצת מים צלולים והשמרים עצמן הם נקראים בשם תהו כי תהו הוא דבר שאין לו צורה זכות ומים צלולים היוצאין מהשמרים הם נקראים בשם בהו שהוא דבר שיש לו צורה זכות והשמרים בעוד שהם לחים מחמת מים שנתערב בהם ואין בהם רק קרישה יקראו בשם רפש ואחר שהם נעשים יבישים קצת נקראים בשם טיט, וסוד ענין הדבר כי מימי החסד שמהם מתחילים עולם הבנין בסוד עולה חסד יבנה מהם לבד מתגלים השמרים שורש הקליפות שהוא רצועת מלקות לעולם להעניש בהם רשעי עולם בסוד כי מאברהם שהוא בחסד יצא ממנו ישמעאל אבל בג' ראשונות שהם למעלה מן עולם הבנין אין בהם שרש להקליפות להתאחז בהם ותהו ובהו רפש וטיט הם ד' שרשים של הקליפות שהם ד' כנגד ד' מדות שבקדושה [חגת"ם] שהם ג"כ בסוד תהו ובהו רפש וטיט, תהו בחסד שהוא נוהג בחסדו עם כל בריותיו אפילו עם רשעים וזה דבר המתהא לבני האדם למה דרך רשעים צלחה ובהו בגבורה שהוא דבר ברור להיות דין בעולם רפש בת"ת כי הוא דבר המתערב עפר עם לחות מים כן ת"ת הוא מעורב בו חסד ודין וטיט הוא במלכות כי הוא דבר שיש בו קצת יבישות שאין ניכר בו המים כן מלכות אין נכרת בה מימי החסד כי עיקר המלכות שדינא דמלכותא דינא ובקליפה הטיט הוא סוד שרש קליפ' טיט היון:

חקקן כמין ערוגה וכו'. ר"ל כי ידוע מהאר"י ז"ל בספר הליקוטים כי נה"י דבינה שמתלבשים בהם המוחין דז"א מתלבשים תחילה בחסד דז"א להיות להם לבוש ואחר התלבשות נה"י דבינה בו אז משם מתפשטים הנה"י דבינה בכל הו' קצוות דז"א וכמ"ש בהקדמת זוהר דף ב' ע"א ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה ע"ש ובמקדש מלך מה שפירש שם וכנגד נה"י דבינה שמתלבשים תחילה בחסד ז"א הזכיר כאן בג' בחינות כמין ערוגה כמין חומה כמין מעזיבה, כנגד יסוד דבינה אמר כמין ערוגה כי יסוד בינה הוא כמו ערוגה שבה נזרעים הזרעונים דיסוד החכמה, וכנגד הוד דבינה אמר כמין חומה כי המלכות שמקומה בהוד כנודע נקראת בשם חומה בסוד השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה נקבה תסובב גבר וסימן אני חומה לכן כל הוד נקראת בשם שאלה בשם חומה על שם המלכות שעומדת בה, וכנגד נצח דבינה אמר כמין מעזיבה לשון ויעזבו ירושלים עד החומה כי נצח שבו מקום הדכר כנודע והוא למעלה מהוד הוא כמו מעזיבה עליו וע"י הדכר מתחזק הנוקבא להיות כחומה והבן היטב:

ויצק עליהן שלג ונעשה עפר וכו'. ר"ל כי אחר שנתלבש נה"י דבינה במימי חסד דז"א כנזכר אז ז"א שהוא בסוד שלג לבן כשלג שהוא נוטה לצד חסד וגם שלג אותיות שגל כי חג"ת ונה"י שלו הם כמו נקודת סגל יצק עליהם להתפשט בו נה"י דבינה לעשות לו מוחין דגדלות ואז ג"כ ע"י ז"א נעשה עפר המלכות שנקראת בשם עפר יסוד ד' מד' יסודות ארמ"ע שבחגת"ם כי אז המלכות היא במילואה בשלימות קומתה ע"י מוחין דחכמה ובינה שמתפשטין בה ע"י ז"א ושמות אחוריים דע"ב ס"ג שבחכמה ובינה שהם קפ"ד קס"ו הם גי' עפר שהמלכות מקבלת מהם וזהו שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ כי מלכות כשהיא בשלימות קומתה אז יש לה זיווג שמקבלת מהרצון ואז היא מריצה פירותיה כמ"ש בהקדמת זוהר דף י"ב מה דהוות יבישה אתעביד ארץ למעבד פירין ואיבין וכו' ע"ש ובע"ח שער טנת"א פרק ה' כתב שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו וכו' שזה קאי על כ"ב אותיות וז"ל, והנה מתחילה מזריע האב הוא חכמה טיפת החומר היא האותיות שעליה נאמר והארץ היתה תהו ובהו כי מעכירת המים יצא החומר הראשון הנקרא תהו כנזכר בספר יצירה שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט עשאן כמין חומה וכו' הרי כי חומר האותיות מן המים שבחכמה יצאו ותחילה נעשו תהו ואח"כ בהו ואח"כ נרשמו ונעשו ונצטיירו ויש אותיות עגולות כמין חומה ויש פרוסות וארוכות כמין מעזיבה ויש של בית קיבול כמו הערוגה ששותה המים בתוכה וז"ש כי לשלג יאמר הוא ארץ ונמצא מעכירת המים שבחכמה יצא חומר הראשון הנקרא תהו ואח"כ נתן בבינה ונצטיירו במעי אימא ע"י החומר שלה ג"כ שהוא האפר של האש כי המים מימין שהוא בחכמה וממנו יצאו מעכירותו הכ"ב אתוון ובהם ה' חסדים של מנצפ"ך הפשוטות הראשונות ונעשה עפר לובן מעכירת השלג שבלבנון שהוא חכמה בסוד כי לשלג יאמר הוא ארץ אך אש שבבינה מעכירותה ושמריה יצא חומר הנוקבא אודם והם האותיות מנצפ"ך הכפולות שהם ה' גבורות בגי' אפר כי האפר עכירת שמרי האש הוא ואז נצטייר גוף הולד ז"א במעי אימא מכ"ז אותיות כ"ב זכרים וה' נוקבין ומהם נוצר הולד וכו' ע"ש:

יב

ארבע אש ממים חקק וחצב וכו'. ר"ל כח הגבורה הנמשך מן החסד נמשל לאש שהוא מן המים וכן יש בכח המים להוציא מהם האש בזוהר השמש ובכח האש חקק וחצב כסא הכבוד ושאר הבנין, כי מלכות שהיא סוד כסא הכבוד עיקר בניינה מן האש הגבורה כנודע ובמלכות שבה נתגבר האש הגבורה בנה הקב"ה עולמות בי"ע שבהם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכל הנחצב הוא דוגמא מן הדבר החוצבו:

ומשלשתם יסד מעונו וכו'. ר"ל אע"פ שעיקר כל העולמות בדין האש והגבורה בראם מ"מ משלשתם מרוח ומים ואש יסד מעונו, הוא כי כל העולמות אין מתקיימים אלא במדת רחמים שהוא כלול מסוד אמ"ש לכן שתף בהם ג"כ מדת רחמים שהוא כלול מסוד אמ"ש:

שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. ר"ל כי מן המזמור הזה יתבאר כי כח אמ"ש בהם יסד מעונו מכל הנמצאים אשר בו, כי כח מים נאמר במזמור זה מתחילה המקרה במים עליותיו וגם כי כח המים הוא בא מרוח כמ"ש שלש מים מרוח ע"כ היא נכלל במ"ש עושה מלאכיו רוחות בלשון רבים לא כמ"ש משרתיו אש לוהט בלשון יחיד:

יג

בירר שלש אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אמות אמ"ש וקבעם בשמו הגדול וחתם בהם ששה קצוות. ר"ל אותיות הפשוטות הם הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק ובירר מהם ג' אותיות הם אותיות יה"ו שהם במוחין חב"ד דז"א הבאים מג' ספירות הראשונות שבהם ג' אותיות אמ"ש שהם אמות יסודות אל הז' ספירות התחתונות שבהם שאר האותיות מכ"ב אותיות כמ"ש לעיל במשנה ב' ע"ש: וקבעם בשמו הגדול. ר"ל כי המוחין הם מתלבשים בנה"י דבינה שבה שם אהי"ה שהוא גדול משם הוי"ה שבז"א. וחתם בהם ו' קצוות, ר"ל כי המוחין הם חתומים קשורים בו' קצוות, כי חותם יאמר על הקשר העליונה כמו שאמרו רז"ל חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך ושבכלים מתיר ומפקיע וחותך:

חמש חתם רום וכו'. ר"ל רום הוא כתר ותחת הוא מלכות ומזרח הוא ת"ת ומערב הוא יסוד דרום הוא נצח צפון הוא הוד ובכאן בהכרח יש לנו לומר שרום ותחת קאי על הכתר ומלכות כי אם תמצא לומר שרום ותחת קאי על נצח והוד בסוד כי הם סוד שחקים רחיים העליונים דטוחנים מן לצדיקים ב' ריחיים העליונה נצח ותחתונה הוד כמ"ש זה בכתבי האר"י ז"ל א"כ דרום וצפון על מה הם מרמזים כי על החסד והגבורה כבר אמר וזכר מתחילה שלש מים מרוח ארבע אש ממים וגם אי אפשר למצוא י"ס אלא עם הכתר ומלכות ואע"פ שדרום וצפון הם מרמזים על נצח והוד שהמוחין הם קשורים בהם הם מרמזים ג"כ על החסד והגבורה שרשם של נצח והוד שהם ענפים המתפשטים מהם כי המוחין הבאים מג' הראשונות הם מתפשטים וקשורים בכל הז' ספירות התחתונות וג' ראשונות שהן חשובין כאחת הם כולם כאחד מרומזים במ"ש חתם רום כי גם בינה נקרא בשם רום כי היא ג"כ בסוד כתר לז"א, ועיין במשנה א' מ"ש מזה הענין וצירוף אותיות של שם [יה"ו] שבהם חתם הששה קצוות הם ע"ד ששה צירופים שבששה קצוות הנענועים דלולב כמ"ש זה במ"ח מסכת ימי מצוה וסוכה פרק ו' ע"ש ותבין אלא שבכאן המלכות שאיהי בהוד שהוא צפון נטלה הצירוף של הוד שהוא הי"ו וההוד נטלה צירוף הגבורה שהוא הו"י. ובזה מ"ש תבין שאין צריך לשבש נוסח הספרים שלנו, ובספר מנחת יהודה חייט פרק י"ג דף קע"ז ע"ב כתב ג"כ ז"ל, דע כי המשנה הזאת נחלקת לשני חלקים האחד לפי סדר היסודות והשני לפי סדר הרוחות ולזה מתחיל מהחכמה כי היא נקראת רוח אלהים חיים ולא התחיל מהכתר מפני שהוא מתחיל לפי סדר היסודות והחכמה היא הרוח והבינה רוח מרוח ומה שאמר רוח אחת מהם רמז על התפארת כי אבא ואימא אולידו ברא דא הנקרא רוח אע"פ שהוא כלול מכל היסודות עיקרו הוא הרוח ואומר אח"כ מים מרוח רומז על החסד ובמים כלול העפר ולזה אמר תהו ובהו רפש וטיט ואחר כך אמר ארבע אש ממים וכו' רמז על הפחד, הנה בכאן נשלמו סדר הארבעה יסודות ועתה מתחיל סדר בפני עצמו בענין הו' רוחות ולזה הזכיר בהם לשון חתימה מה שלא הזכיר במדות הארבעה מפני כי בשמות של יה"ו ושל אמ"ש חתם הששה קצוות וכו' ע"ש: