לדלג לתוכן

פלח הרמון (חב"ד)/לחנוכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פלח הרימון לחנוכה[עריכה]

א. תנו רבנן נר חנוכה וכו' בית שמאי אומרים ליל א' מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים וכו' מכאן ואילך מוסיף והולך וכו' טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וכו' וטעמא דבית הלל מעלין בקודש וכו' (פרק ב' דשבת דף כ"א ע"ב). לכאורה יש להבין השייכות דימי חנוכה עם ימי הסוכות ומה עניין הנרות דחנוכה לדמות אותם לפרי החג. אך העניין יובן בהקדם הטעם למה ימי החג הם שמונה ימים וימי הפסח הם רק שבעה ימים. ויש להקדים עניין מצוות מילה שניתנה בשמיני ואמרו הטעם (במדבר רבה פרשת אמור פרשה כ"ו) כדי שיעבור עליו שבת אחת, נמצא שמצוות מילה גבוה מבחינת השבת עד שמוכרח מתחילה להגיע למדריגות השבת ואחר כך יוכל להיות נמשך בו נפש הקדושה שנמשכה על ידי מצוות מילה. והעניין הוא כי שבעה ימים הם בחינת היקף שלם ויש בחינה שחוץ להיקף ובחינה זאת נקראת שמינית שהיא בחינת הבינה שהיא בחינה שמינית מלמטה למעלה (כן שמעתי הלשון, וביאור העניין לפי דעתי הנה ששה ימים הם ששה מידות העליונות דאצילות דבהון עביד הקב"ה שמיא וארעא. והנה מקור המידות הוא בחינת הבינה, ונמצא שבחינת הבינה מאיר בהם בתמידות להמשיך בהם חיות וקיום כי כח הפועל בנפעל ועל דרך הדוגמא באדם התחתון הטעם של האהבה מאיר באהבה שבלב וכל זה שהטעם מאיר בה יש קיום אל האהבה אך כאשר בטל דבר בטילה האהבה. אך יש ב' בחינות באור הבינה המאיר במידות, הא' מה שהיא ממשכת בהם מוחין בבחינה פנימית וכו' וכנ"ל בעניין הטעם שמלובש באהבה שבלב שזהו בחינת המוחין שלה. והב' מה שהיא מאירה בהם בבחינת מקיף והעלם, ובחינה זאת נקראת היקף שאינו מתגלה רק בשלימות כל המידות כשבאים מהעלם אל הגילוי. ולכן בששת ימי בראשית כל יומא בעבודתו יום הראשון נתגלה מידת החסד עם המוחין שבו והאיר במלכות להיות על ידה בריאת כל הנבראים הנמשכים מבחינת החסד כמו האור וכיוצא, וביום ב' האיר מידת הגבורה. אך בשלימות הששה ימים נתעלו במקורם שהוא בחינת הבינה וממילא נתגלה אור המקיף דבינה הכולל כל המידות (ומתחילה לא האיר במידות רק בהעלם) וזהו עניין הגילוי דיום השבת שהוא גבוה מהששה ימים שקדמו מצד גילוי אור המקיף שמאיר בו ובחינה זאת נקראת היקף שלם (והנה ידוע שיש ב' בחינות מקיפים בחינת ם' סתומה ובחינת ס' שהוא מקיף הבלתי מתיישב בכלי ואפשר לומר ששני הבחינות מאירים ביום השבת וכו' וד"ל) אך עצם הבינה הוא למעלה מכל בחינות המקיפים המאירים ממנה למידות, ובחינה נקראת חוץ להיקף ונקראת בחינה שמינית, והטעם לזה ולמה לא נקראת שלישית כי כאשר מאירה ונמשכת מבחינת הכתר היא שלישית. אך אפשר לומר שבחינה זאת אינה מתגלית רק על ידי אור חוזר כי כל אור חוזר חוזר לקדמותו וגורם גילוי עצמות הבינה הנקראת חוץ להיקף וכו' וד"ל). והנה כאשר מאיר מבחינת הבינה הנקראת שמינית ונקראת מקור כל המקיפים (כי הוא למעלה מכל המקיפים של המידות כנ"ל בהג"ה) אז הוא דוחה ומעביר את הרע שלא יוכל להתברר ולהיות נכלל בקדושה הוא מעבירו לגמרי. ודקות הרע שיוכל להתברר ולהכלל בקדושה פועל בחינת הבינה בו הקירוב וההתכללות בקדושה. וזהו עניין יום השמיני שמאיר בו בחינת הבינה ואז יוכל להיות מילה ופריעה כי מילה הוא בחינת העברת הערלה עור הגס שהוא מקור לג' קליפות הטמאות כמו שנתבאר במקום אחר מעבירין אותו לגמרי כי לא יוכל להתברר וליכלל בקדושה שזהו עניין דברים האסורים כו' שמקורם שלוש קליפות הטמאות. אך עור הדק הוא מקור לקליפת נוגה אינם מסירים אותו רק קורעים אותו, שבזה פועלים שיומשך בו אור הקדושה ועל ידי זה נתברר ונכלל בקדושה האלוקית וזהו מקור הדברים המותרים וכו'. ונמצא שבמצוות פריעה הוא לקרב את הרע שיוכל להתברר ולהשלימו עם אור הקדושה. והנה בחינה זאת מאירה גם בימי הסוכות שהוא בחינת עצם הבינה הנקראת שמינית ולכן ימי הסוכות הם שמונה ימים ולכן אז הוא זמן קירוב הע' שרים שמקרבים אותם אל הקדושה להיות נכללים בקדושה האלוקית וזהו על ידי הקרבת הע' פרים שמקריבין בימי החג וכו' ולכן כתב בפרדס מהרמ"ק (בשער ערכי הכינויים ערך פריעה וכו') שמצוות פריעה הוא עניין אחד עם הקרבת פרי החג וכו' (ואפשר לומר שיש בעניין פרי החג גם כן עניין מילה ופריעה, והוא עניין על דרך ששמעתי בעניין תער השכירה שבחינת סנחריב והוא בחינת האפיקורסות אין לה בירור כלל ותתבטל לעתיד לבוא כמו שכתוב (זכריה י"ג) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ מה שאין כן שארי אומות העולם נאמר עליהם (צפניה ג') אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ושמעתי מאדמו"ר נבג"מ שזהו עניין פרי החג שתחילתן י"ג כנגד י"ג תיקוני דיקנא שיש בקדושה וההיפוך מזה היצר הרע שנקרא מלך זקן שזהו בחינת האפיקורסות וצריך להעבירה ולכן מתמעטין והולכין עד שבעה שהוא כנגד ז' מידות רעות שמתבררים ונכללים בקדושה והוא בחינת ע' אומות שיש להם תיקון לעתיד לבוא. ואם כן מה שנתמעטין והולכין זהו כמו מילה שמעבירין עור הערלה לגמרי והשבע שנשארים זהו כמו פריעה וכו' וד"ל).

ב. והנה עניין נרות דחנוכה הוא גם כן מבחינת יום השמיני שהוא בחינת הבינה שמאיר בה בחינת עתיקא, ולכן הם גם כן שמונה ימים וגם כן הכוונה לקרב הע' שרים ולכללם באור הקדושה, ולכן מצווה להניחה על פתח הבית מבחוץ בכדי להאיר בהם אור הקדושה, ולכן מפטירין בשבת חנוכה ונלוו גויים רבים וגו'. ולכן מדמין בית שמאי נרות חנוכה לפרי החג להיות עניינם אחד (ולכן סבירא להו דפוחת והולך גם כן מטעם הנ"ל שבפרי החג כי יש בחינה שצריך להעבירם לגמרי ובזה שפוחתין, מעבירין אותן גם כן וכו'). אך בית הלל סבירא להו שלא דמי כלל לפרי החג כי הנרות קודש הם ומעלין בקודש להוסיף אור הקדושה וכל מה שמוסיפין באור הקדושה ממילא יהיה נדחה החושך וכו' (ולא דמי לפרי החג שהפרים הם מקליפת נוגה מעורבים טוב ורע ולכן מתמעטים והולכים בכדי שיתמעטו אלו הצריכים להתמעט והטוב שבהם נכלל בקדושה כעניין מילה ופריעה, מה שאין כן הנרות הם כולם קודש ואין בהם תערובות רע חס ושלום כמו שאנו אומרים הנרות הללו קודש הם אם כן אדרבא צריך להוסיף ריבוי אור בעא"ע וממילא יתמעטו כל אלו שצריכים להעבירם ואותן שיוכלו להתברר יוכללו בקדושה וכו' ואפשר לומר שהולכים לשיטתם בעניין כלה נאה וחסודה וכו', גם אפשר לצרף לזה פלוגתתן בעניין בורא מאיורי האש (פרק א' דברכות דף נ"ב ע"ב)דבית שמאי סברי חדא נהורא איכא בנורא ובית הלל סברי נהורא טובא איכא וכו' וד"ל).