עשרה פרקים לרמח”ל פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
עשרה פרקים לרמח"ל:

פרק ד - זעיר אנפין[עריכה]

א[עריכה]

ז"א ששה קצותיו של עולם, ומלכות נוקבא שלו. קפל א"א את רגליו, והעלה חג"ת שלו עליו, עלו כליו של ז"א אחריהן והלבישום, כצורתן בא"א, כך צורתן בז"א, ג' גו ג' ומלכות רביעית אחריהם על היסוד. נטלם א"א ובררם והוציאם בזווגו. נטלם או"א ותקנום לגמרי, בג' ימים, ובמ' יום, בג' חדשים, ובג' עבורים.

ב[עריכה]

ג' ימים כיצד, אלו ג' ימי קליטה, יום א' תיקן אבא את הימין שבהם. יום ב' אמא את השמאל שבהם. יום ג' נתן אבא את שלו באמא. ונתחברו אלה באלה. ג' מילוים הם: מ"ו ל"ז, י"ט. מילויו של מ"ה, י"ט. ושל ס"ג, ל"ז. ושל ע"ב, מ"ו. תקונו של ז"א, ו' מי"ט נכנסים ביום א', ו' בב', ז' בג', למה ווין, שקוין של ז"א נתקנים בהם. ובשלישי א' יותר, מפני חבורם של אורות. ל"ז, בל"ז יום, הרי מ' יום, נוצר הולד באורה של אמא. מ"ו במ"ו יום, כמשלוש חדשים זמן היכרו של עבור.

ג[עריכה]

ג' בנינו של ז"א: אורות, נצוצין, כלים. כלים שנשברו. נצוצות שירדו. אורות שנסתלקו. חוזרים ונתקנים זה בזה. בג' עיבורים, של ז' חדשים, ושל ט', ושל י"ב. אמא ותבונה מתחברות כא', וג' מקומות של יסוד יש בהן. יסודה של אמא. ויסודה של תבונה. ומקום החתך, כשהן מתפרדות נחתכות זו מזו. נתקנים כלים ביסודה של תבונה. נצוציו במקום החתך. ואורותיו ביסודה של תבונה. כנגדם למטה ג' מדורות.

ד[עריכה]

גופו של ז"א עשר ספירות, נתבררו ז' ספירות בז' חדשים. וג' ספירות בכ"ד חדשים של יניקה, ח' חדשים לא'. ז' שהם ט' שדעת מתחלק: לחסדים, וגבורות.

ה[עריכה]

ג' כלים הם: נה"י כלי א', פנימי לו חג"ת. פנימי לו חב"ד. וג' בשמות בתוכם, נפש בנה"י. רוח בחג"ת. נשמה בחב"ד. אימתי הם נתקנים, בעבור, יניקה, ומוחין.

ו[עריכה]

כיצד נה"י בעיבור, נה"י וחג"ת חצוניות, וחב"ד נפש בתוכם. חג"ת ביניקה, נה"י וחג"ת חצוניות, וחב"ד רוח בתוכם. חב"ד בגדלות, אלו חג"ת שעולים ונעשים חב"ד. ונה"י במקומם, ונה"י חדשים מתחדשים להם למטה. חב"ד יורדים בכולם, זוהי נשמה שבה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נר"ן פנימיים, ח"י מקיפים להם. חזרו כל הכלים חיצוניות לגבה, ג' של ג': נה"י חג"ת חב"ד בנה"י. נה"'י חג"ת חב"ד בחג"ת. נה"י חג"ת חב"ד בחב"ד. ונר"ן של גדלות בתוך כולם, כנגדם באדם: בשר, גידין, ועצמות, ונר"ן בתוכם.

ז[עריכה]

נעשו כל הכלים נה"י. וכל חג"ת חג"ת. וכל חב"ד חב"ד. שמנה"י עצמות חב"ד, מחג"ת קרומות חב"ד, מחב"ד מוחין. שכן בגופו של אדם, עצמות וקרומות ומוחין, ונשמה בתוכם. חזרו כל החצוניות נה"י וחג"ת, וכל הפנימיות חב"ד להם, כנגדם באדם גוף ונשמה. נחלקו הכלי לפנימי וחצון, ונשמה בתוכם. אורות ונצוצות, גופו של ז"א משוכלל בכל אלו.

ח[עריכה]

ד' עיבורים הם, ב' בחצוניותו, וב' בפנימיותו. עיבור דו"ק, ועיבור דמוחין. עיבור א' י"ב חדשים, שני לו ט' בחצוניות. כנגדם בפנימיות של ט', ושל ז'.

ט[עריכה]

היניקה כ"ד חדשים, בירורם של: הוד, יסוד, מלכות. ממנה לגדלות, י"א שנה ויום א'. כיצד, ז' פרקיהם של נה"י דתבונה בז' שנים, ועטרה שלה ביום א' יוצאים החסדים המגולים מן החזה ולמטה, יורדים ונכללים ביסוד, וחוזרים בקויהם ועולים מלמטה למעלה, עד שעולים בכל ששה קצותיו. ה' גבורות יורדות אחריהן, ונמתקין ביסוד, ב' וחצי בירידה. והשאר בחזירתם של חסדים, עולים וממתיקים אותם, החסדים גידולו של זעיר. והגבורות גידולה של נוקבא. שהנהגתו של זכר לימין. ושל נוקבא לשמאל.

י[עריכה]

חזרו החסדים לחסד ולגבורה, הגדילום והם נכפלים, נמצאו כל אחד ו' שלישים, ג' נשארים במקומם, ב' מחסד עולים לחכמה. וב' מגבורה עולים לבינה. והשלישי שבשניהם. לימין ושמאל שבדעת. נכפלו ב' שלישי תפארת ונעשו ד', ב' למקומם. א' לכתר נוקבא. וא' עולה למכוסה ומכפילה נשאר א' במקומו, וא' מעלהו עמו עד הכתר, נמצאו ב' מלכים משתמשים בכתר א', וז"א נשלם בשלו. עלייתם של חסדים בחב"ד ג' שנים. ושנה לכתר השורה על גביהם, יומם של חסדים עולים לכתר, והרי י"ג שנים ויום א', זוהי גדלות.

י"א[עריכה]

למעלה מצ', ל' מ' מקיפים, זמנם שתי שנים, אלו מאמא. פנימים דאבא ג' שנים, וב' שנים למקיפים, הרי זה מלוי זקן.

י"ב[עריכה]

בתבונה קטנות וגדלות, קטנות א' וגדלות א'. כנגדם באמא, קטנות וגדלות ב'. כענינו בא' כן ענינו בב', שמוחין הראשונים מלמטה, והשניים מלמעלה.