עשרה מאמרות מאמר המידות יב
המדה השתים עשרה:
דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו. כי זאת ירושלם מכל מלמדיה השכילה, שהרי עונים עליה דברים מלמעלה, והוא מעניינו שהיא עמהם באצילות, ולפי שאינה באחדותה מפני שנטרדה, צריכה לדבר הלמד מסופו, כפי ההכנות המתעוררות מלמט,ה ויש כאן סוד הקרבנות שנתיחדה ירושלם אליהם במזבח הראשון של אדם והבל, ונמשך אליהם שם בן נח, ובו נעקד יצחק והוקרב עליו אילו של אברהם אבינו. ואוירה היה מצוי בכל המקומות שהקריבו אבותינו בהם לצורך שעה, כי היא שער השמים בית אלהים באמת. ועונים עליה מלמעלה כעיר שחוברה לה יחדיו. עיין מאמר אם כל חי בחלק השלישי סימן ל"ב, הכל כפי הכנת המקריבים למטה. ודורשי רשומות אמרו על פסוק היום ה' נראה אליכם. שהן אותיות אהרן מיכאל, זה נתכהן למטה וזה למעלה. ואולם מנין קרבנות הצבור שבכל שנה סימנם אר"ץ, ומנין העשרונין של מנחות סימנם אש"ר ידו"ד אלהיך דורש אותה. חוץ משעיר המשתלח אל ארץ גזרה. אש"ר היינו מל"ך של"ם שבארנו במאמר חקור דין בחלק השני פרק ל"א. וסמיך ליה ידו"ד דהיינו מקומו כמבואר שם. וכתיב ונפש כי תקריב מנחה. ואמרו חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב נפשו. כי סוד הקרבנות וסלוק הנפשות אחד הוא בשווי הדוגמא כמבואר במקומו יעויין מאמר חקור דין חלק ג' פרק ג'. וכבר בארנו במאמר הנפש מהו איקונין ראשונה שהיא בעלת ה' שמות, נפש רוח נשמה חיה יחידה. ומהו איקונין שניה הנכללה בשם דיוקן, ומהו איקונין שלישית הנכללה בשם צלם, ומהו איקונין רביעית שהיא כח בגוף, והיינו נפש חיונית. יאות לפי דרכנו שנקראה האדם באדם, דהא בלא הא לא קיימא. הרי אלה החלוקות ההכרחיות לנפש אדם באמת צא וחשוב ה' שמות של איקונין ראשונה הן בגימטריא אלף צ"ט, הוסף עליהם דיוק"ן צל"ם האד"ם באד"ם הרי אלה אלף וחמש מאות ועשרים וששה בדקדוק גמור במנין העשרונין שזכרנו, והנה הקרבנות עצמם הם כבשים לעולה אלף ק"א, תן מהם אלף צ"ט לאיקונין ראשונה שהיא עצם אדם ועקרו, פשו להו תרי, חד לדיוקן וחד לצלם. ועוד שני כבשים לזבחי שלמי צבור לפיוס האדם באדם, לפיכך הם נאכלים לענוג הנפש החיונית, עיין מאמר חקור דין חלק א' פרק כ"א. הפרים הם קי"ד, דל שבעים פרי החג שהם לפיוס ע' אומות, פשו להו מ"ד כנגד רבוע אהי"ה, דמתמן חמש גבורן שהן אותיות מנצפ"ך בגימטריא פר. האלים ארבעים מעין אילו של אברהם אבינו איש חסד, דתמן שם ע"ב דהיינו הויה במלוי ד' יודי"ן. חטאות הצבור ל"ב לטהר הלב, פש לן פרו של כהן גדול ביום הכפורים שגם הוא קרב חטאת כמו שעיר הפנימי, ושניהם נשרפים, ושלא להעמיק עוד בפרפרת הזאת כדי שתהא ערבה לאזן שומעת, יספיק בזה מה ששנינו בסוף פרקא קמא דשבועות, רבי שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל. פירוש על טומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שודויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל. פירוש את כל עונותם, כך ודויו של פר מכפר על הכהנים: