עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א לא
הא למדנו כי שלשה שרי הפנים יש כדאמרן, ולכל אחד שמות מחולפים כפי שליחותו ומדת שעתו, ושם אחד יכלול שלשתם, בשעה שהכבוד מתעטר בהן ואומר להם לישראל אני ה' אלהיכם, בארנוהו במקומו. אלה איפוא הם מלאכי השרת הנזקקין לכל התפלות לקשירת כתרים לרבם לא זולת, ואינן מכירין פני המתפלל בלשון ארמי, אף על פי שחלק לו הכתוב כבוד בתורה נביאים וכתובים, וכל שכן בשאר לשונות שלא זכו לכך. ואל תשיבנו מדעת קצת מפרשים שאמרו כי צפנת פענח היא מלה מצרית, שאיננה אלא עברית ומורכבת משני פעלים, פ"ע שמשמעו הרמת קול, כמו כיולדה אפעה נח כפשוטו. ירצה שבהרימו קולו לגלות ולפרסם הדבר הצפון, דעת השומע נוחה הימנו. קשר המאמר צפונות מגלה בנחת רוח, לא כחרטומי מצרים שהיו פותרין ולא לפרעה כי דבריהם לא לרצון. למדנו לכל הלשונות זולתי המקודש לבדו שבו נברא העולם, שאינן כדאי ליקשר בכתרו של חי העולמים, אלא אם כן היה המתפלל עני בדעת שאינו מבין לשון הקדש ולפני ה' דווקא ישפך שיחו הבוחן כליות ולב, ונחת רוח לפניו מן התפלה בלשון לועז בלב נשבר ונדכה יותר מתפלה בלא כוונה ואפילו בלשון הקדש. ופשוט הוא לפי שאי אפשר להמצא כונה בלא השכלת הלב למה שאדם מוציא מפיו: