חצו"; כלומר, כמו שהברק יוצא מתוך עבים חשוכים שהיה גנוז בתוכם, ומבריק ומאיר בכל העולם, כן יצא אור ה' הזרוע וגנוז בחשכת חומריות עולם הזה על ידי מעשה הצדקה הנקרא בשם 'זריעה', "זורע צדקות", וכמו שכתוב "אור זרוע לצדיק".
וזהו שכתוב "הקל קול יעקב", יו"ד עקב, הוא בחינת החיות והאור המלובש בעולם הזה השפל המכונה בשם עקב, על ידי מעשה הצדקה במידת הרחמים שהיא מידתו של יעקב, וכמה שכתוב: "וצדקה ביעקב אתה עשית".
והנה קול הוא בחינת המשכת החיות מאור פני מלך לפנימית ורוחיות העולם על ידי קול ודבור בתלמוד תורה, ויעקב הוא בחינת ההמשכה בבחינת גילוי לחיצונית עולם הזה וחומריותן, על ידי השפעת החסד והרחמים להחיות רוח שפלים כנ"ל, כדי להיות לו דירה בתחתונימ דייקא כנ"ל.
וזהו שאמרו בגמרא (פרק קמא דבבא בתרא דף יו"ד): "ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, שנאמר: 'אני בצדק אחזה פניך'," "אחזה" דייקא, היא בחינת גילוי אלקות בנפש השכלית, המשכלת ומתבוננת בגדולת ה' השורה במוח, ומנפש השכלית אל נפש החיונית שבלב על ידי מעשה הצדקה, כי נפש החיונית היא בחינה חיצונית לגבי נפש השכלית. וזהו לשון "מצלי", שהוא לשון הטיה והמשכת אלקות מלמעלה מההעלם אל הגילוי בנפש ובעולם.
וזהו "ברוך אתה ה'", שיתגלה שם הוי"ה ברוך הוא בעולם ובנפש השכלית והחיונית שבלב כאילו הוא לנוכח ממש, וזהו "אתה". ובחינת גילוי בנפש הוא התהפכות המידות שבלב לה' לבדו, וזהו לשון "אלקינו", כמו "אלקי אברהם" שהוא בחינת מרכבה כו'.
וזהו עניין כללות התפילה כולה, שהוא ביאור הקריאת שמע להתגלות שם הוי"ה המורה על יחודא עילאה, כי להיותו מהווה הכל מאין ליש תמיד בכל רגע, לזאת כולא קמיה כלא ממש והוא היה הווה ויהיה בלי שום שנוי כו'.
וזהו עניין כל ברכות השחר ופסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע ותפילה דרך כלל. ודרך פרט הוא מבואר במלת 'ברוך', לשון בריכה והמשכה מהעולם עד העולם, מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא הנקרא 'אתה'. ו"רופא חולי עמו ישראל" ו"מברך השנים" על דרך משל הוא הכלי שבו מתגלה אלקותו ויתברך שמו למטה בגשמיות כשנותן חיים ובריאות לחולים וברכה על פני האדמה כו' (וכמו שכתוב בזהר, דלית ברכתא שריא באתר ריקניא).
וזהו "הקל" וגו' בה"א הידיעה וחסר וי"ו, שהוא קלא פנימאה שבלב כמו שכתוב בזהר הקדוש, דהיינו התפילה כולה, שכל כוונתה היא בקשת גילוי אלקותו יתברך, צריך לומר בקשה זו מעומקא דליבא, כמו שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'". פירוש "קראתיך", כאדם הקורא את חבירו לבא אליו על דרך משל.
אך עצה היעוצה להיות קריאה ובקשה זו מעומקא דליבא, להיות ממארי דחושבנא בכל לילה בתיקון חצות או בקריאת שמע שעל המיטה, לטעום מרירות בנפשו מכל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו אשר לא לה' המה מיום היותו, ויוסיף דעת והתבוננות בגדולת ה' יוסיף מכאוב בנפשו על אשר בהבל בא ובחשך וצלמות ילך רוב הזמן כו'.
אך הסיבה לזה היא ודאי מחמת בחינת גלות השכינה כביכול, הוא בחינת הסתר אור פני מלך בלבוש שק [כביכול], כמו שכתוב "אלביש שמים קדרות ושק" וגו', וכתיב "ואנכי הסתר אסתיר פני" וגו'.
וזהו שאמרו רז"ל במשנה: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", פירוש, על דרך שאמרו רז"ל (פ"ו דסנהדרין משנה ה): "שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי", ופירש רש"י: ראשי כבד עלי. ומתוך כובד ראש יבא אחר כך לידי שמחה, היא שמחת הנפש המשכלת ומתבוננת בגדולת אין סוף ברוך הוא, על פי עצה היעוצה בלקוטי אמרים פרק ל"א ופרק ל"ג, וכמו שאמרו רז"ל בברייתא: "אין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה", כי שני המאמרים שבמשנה ושבברייתא עולין בקנה אחד, הכובד ראש עם השמחה שלאחר כך, כמבואר בל"א שם
