המזמן:
בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי אֶפְתַּח בְּשִׁיר פִּי וּשְׂפָתַי
וְתֹאמַֽרְנָה עַצְמוֹתַי בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ.
המסובים:
נוֹדֶה לְשִׁמְךָ בְּתוֹךְ אֱמוּנָי בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ.
ממשיכים בברכת המזון בעמ' 759.
אחרי "בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (עמ' 767) ממשיכים:
הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ אֲבִי הַיֶּֽלֶד וְאִמּוֹ
וְיִזְכּוּ לְגַדְּלוֹ וּלְחַנְּכוֹ וּלְחַכְּמוֹ;
מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָֽלְאָה יֵרָצֶה דָמוֹ
וִיהִי יְיָ אֱלֺהָיו עִמּוֹ.
הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ בַּֽעַל בְּרִית הַמִּילָה
אֲשֶׁר שָׂשׂ לַעֲשׂוֹת צֶֽדֶק בְּגִילָה;
וִישַׁלֵּם פׇּעֳלוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ כְּפוּלָה
וְיִתְּנֵֽהוּ לְמַֽעֲלָה לְמָֽעְלָה.
הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ רַךְ הַנִּמּוֹל לִשְׁמוֹנָה
וְיִהְיוּ יָדָיו וְלִבּוֹ לְאֵל אֱמוּנָה;
וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה;
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה
אִם שְׁלׇשׁ־אֵֽלֶּה לֺא יַעֲשֶׂה־לָּהּ.
