מִזְּבֻל לוֹ. אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵֽנִי סֶֽלָה. אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ, כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ; וְיוֹדֻֽךָ כִּי תֵיטִיב לָֽךְ. תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו, עַד נֵֽצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (ש"ץ) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.
קדיש יתום.
בארץ ישראל ובקצת קהילות בגולה נוהגים לקרוא את המזמור הבא ("מִכְתָּם לְדָוִד") בבית האבל בשבעה, ביום שאין בו תחנון.[1]
מִכְתָּם לְדָוִד. שׇׁמְרֵֽנִי, אֵל, כִּי חָסִֽיתִי בָךְ. אָמַֽרְתְּ לַייָ: אֲדֹנָי אָֽתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶֽיךָ. לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָֽרֶץ הֵֽמָּה, וְאַדִּירֵי כׇּל־חֶפְצִי־בָם. יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, אַחֵר מָהָֽרוּ; בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי; אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ, אֲשֶׁר יְעָצָֽנִי; אַף לֵילוֹת יִסְּרֽוּנִי כִלְיוֹתָי. שִׁוִּֽיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד; כִּי מִימִינִי, בַּל אֶמּוֹט. לָכֵן שָׂמַח לִבִּי, וַיָּֽגֶל כְּבוֹדִי; אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶֽטַח. כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל; לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָֽׁחַת. (ש"ץ) תּוֹדִיעֵֽנִי אֹֽרַח חַיִּים; שֹֽׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶֽיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶֽצַח. קדיש יתום.
עֲשֶֽׂרֶת הַדִּבְּרוֹת
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵֽלֶּה לֵאמֹר:
א. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִֽיךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.
ב. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶֽסֶל וְכׇל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָֽרֶץ מִתָּֽחַת, וַאֲשֶׁר בַּמַּֽיִם מִתַּֽחַת לָאָֽרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תׇעׇבְדֵם, כִּי אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. וְעֹֽשֶׂה חֶֽסֶד לַאֲלָפִים, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי.
ג. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֶֽיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
ד. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵֽׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּֽךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַייָ אֱלֹהֶֽיךָ; לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּֽךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּֽךָ, וְגֵרְךָהערות
- ^ מזמור ט"ז ("מִכְתָּם לְדָוִד") אינו מובא כלל בסידורים רבים של נוסח אשכנז בחו"ל (ראו על כך בהערה הקודמת); מכיוון שהוא נחוץ למתפללים בארץ וחלק מהמתפללים בחו"ל, אך הוא חסר בסידור בירנבוים, ערכנו אותו כאן לפי שיטתו וסגנונו. יושם לב שבמנהג אשכנז המערבי קוראים את מזמור ט"ז תמיד בבית האבל, גם בימים שאומרים בהם תחנון, ולא קוראים כלל את מזמור מ"ט (ראו על כך בסידור עולת תמיד וכן כאן וכאן).