חוט המשולש לפרשת מטות
בלחין החרה יש לומר דהיא ית' ג1מו ,לגבי צדיק
והכס כביבול כאמה לגבי נעלה דמי׳* דלהכי נקרא
ממ״ר יזיס האלהיסלפי סהוא י״תגיזר גזירה והצדיק
מבטלה מבותו ותפלתו וכמו האשה סהבעל מפיר
נדריה* וכדחז״ל צדיק מוסל ביראת אלהיסמי מוסל
בי צדיק וכן גבי א 1ה כתיב והוא ימשול בך ולכן
מדייק ואמר דהל״ל מופר ■לך היינו לשון הפ ר ה
כבי1ל לגבי האשה עכ״ד ע״ש• ולפ״ז לנבואר היטב
דחדרבה מש״ה אמר לשון מופר ולא לשון מותר
כהתרת חכם״ דבהתרת חכם תקשי קושי׳ הרמ׳׳ל
הנ״ל היכי דנוגע בדבר א״י להתיר החכם* משא״ג
בעל לאשתו ספיר מיפר דהרי הבעל מתיר בדברים
שבינו לנינה ובוודאי הוי נוגע בדבר וק״ל ;
ו ב ד ב ר י נ ו הזה מביאר קושי׳ הברכת שמואל
שהקשה על המדרש פ ואתחכן דאיתא
שס אתה החלות נשחמר הקב״ה כבר נשבעתי שלא
חננ ה ישראל לארן אמר מסה אחל לך השבועה כמו
שנשנעה כינגל לכתיב ויחל משה והקשה ע״ז מגמ׳
דנדריס דא תא שס פלוגתא בהפרת הבעל דר׳ נתן
ם׳ אין היעל מיער אא״כ חל הנדר כלומר באומר קונס
עלי לבר פלוני לאחר לוו״ד יוס ורבנן קברי
הבעל מיפר אף נלא חל עדיין הנדר אבל בשאלת
חכם 7״ה ח ין ה ח :ס מפיר אא״כ חל הנדר ולפ״ז
איך מסה רצה להתיר השבועה להקב׳׳ה* הרי
הנדר הי׳ רק בזמן שיכנסו ישראל לפר׳ן לא יכנס
משה עמהן וא״כ עדיין לא חל הנדר וכ״ע מודו
בהא דאיז חכם מתיי ע״ש* ולפ״ד הת״ח הנ״ל
מבואר היטב דאפסר לומר דהמדרם הזה ס״ל■
כחכמים דר״נ דהבעל מיפר אף שעדיין לא חל
הנדר ולכך נקרא משה איש האלהיס להצדיק כביכול
נבעל לגבי אשה גבי הקב״ה ושפיר יכול להפר״
ואפשר זה כוונת הכתוב מ׳׳ס דע״ה תפלה למסה
שעיקר תפלתו הי׳ פרצה לבטל גזירת השבועה מ״ס
כבר נשבעתי והוא מצד שהוא איש אלהים ובעל
יוכל להפר נדרי אשתו ולכ״א אח״נ באותו מזמור כ»
אלף סניס בעיניך כיוס אתמול כי יעבור* והוא כי
עיקר כמנת מסה הי' שרצה להתיר שבועת הקב״ה
ני הוא איש האלהיס כבעל שמתיר גדר הא מה רק
ק׳ הרי הבעל אינו מפיר אלא ביום שמעו ״ והרי
נשבע הקב״הזמן רכ ואיך עתה יטעון משה להפר
השבועה ולנ״א מסה דבר הזה שייך לגבי אדם
משא״כ אצל הקב״ה כי אלף בעיניך כיום אתמול כי
יעבור כמש״ח ז״ל יומו של הקב״ת אלף שציס וא״כ
שפיר יוכל להפר ודו״ק :
מ מו ח
ה ט שול ש
פב
ל פר ש ה הנ״ל ה ר מ ב ״ ן הקשה לפ׳ זו* למה ציוה הקב״ה ׳ להגעיל כליהם במלחמת מדין ולא ציוה להם מקודם גבי מלחמות ס״וע ותי׳ מסוס דס״וע הי׳ להם דין א״י והוא כמלחמות מצוה של ז׳ עמגנין ואפי׳ כתלי דחזירו הותר להם והקשה הפרשת דרכים לשיטת הרמב״ס שכ׳ בפ״ח מהל' מלכים • דלא הותר להם כתלי דחזירי אלא כשלא היו להם מה לאכול* א״כ הדקו״ל קישי׳ הרמב״ן דה״׳ל לצות להם להגעיל כליהם במלחמות ם״וע דכיון דאפסר ; בהגעלה לא הותר להס: ו נ ר א ה לבאר* ד הנ ה הקשו התוס' במס׳ ע״ז לר״ש דס״ל כ״ש למכות וע״כ מסרת אתי לט״כע א"כ גיעולי מדין ל״ל* ופי׳ דבריהם כיון דידעינן ט״כע ממילא ידעו הגעלה* ויש לתרץ קושייתם• עפ״מ דאיחא בפסחים* ור׳ע ט״כע מנ״ל• יליף מב״גח ורבנן ט״כע חדוס הוא וכר ור״ע הא נמי ב״בח חידוש הוא אלא דיליף מגע״מ* ומקשין העולם דאיך יליף מגע״מ* דלמא יצטוו להגעיל כליהם מצד ב״בח דהוי חידוש זנ״ל לישב דהנה כ׳ התוס׳ בחולין בסס רבינו אפרים דל״א חנ״נ כ״א בב״בח ולא בשאר אסורים והביאן ראי* 7אל״כ האיך הגעילו יורה ג דל ה דהרי בב״בח חג״נ ענ״ל* ולכאורה צ״ב דאכתי ק׳ איך הגעילו יורה גלולה ניחוש לבליעת ב״בח* וכן הקשה בס׳ כו״פ וענצ״ל דל״ח לחשסא דביסול ב״בח רק לרוב בישולם של שאר אסורים ולפ״ז מבואר קושי׳ העולם דליכא למימר דעיקר הגעלה הי׳ מחשש ב״גח דא״כ ק׳ האיך הגעילו יורה ג ד ל ה דב״בח אמריגן חנ״נ וק״ל : ה י ו צ א מזה מנ ח דציות תכ תוב געולי מדין ידעינן דהגעילו את יורה ,גדולת ולא חיישינן לבליעת ב״נח* ולפ״ז מבואר קושי׳ תוס׳ לר״ש* דאף דידעינן לדידי׳ ט״נע ממשרת מ״מ להכי נאמר גע״מ להודיע להם שיגעילו כל הכלים אפי׳ יורות .גדולות ולא ניחוש לבליעת איסור ב״בח כנ״ל: ו ל פ ״ ז מבואר הי טב קושי׳ הרמב״ן הנ״ל דבמלחמת ס״וע לא הוצרך להודיעם שיגעילו כיון דט״כע בבב״ח וודאי דאורייתא • א״כ ממילא יגעילו משוס איסור ג״בח* ולהודיעם שיגעילו היורות גדולות בחשבם שאין להם הגעלה* משוס דאמרינן בב׳׳בח חנ״נ״ ה נ ה וודאי הא דאמרינן ניורות גדולות לא מ הני הג עלה מפום דאין במים ס' כנגדם* ז ה הוא מסוס דאין מחמירין דצריך להיות ס׳ כנגד כל הקדירה * X
