עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/66

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

כב ופירשו רבותינו (רא"ש ור"ש ורע"ב) דגאיות הם גומות מלשון כל גיא ינשא ונתמלא מים בימות הגשמים ואחר שנתמלאו מים עושין מדרגות לרדת ולעלות לשאוב מים להשקות השדה מפני שמתקנו להשקות שדהו בשביעית וגם בונים הגדר סביב הגאיות שלא יכנס שם אדם לקחת המים וכשבונה אותו לא יסמוך בעפר (רא"ש) ויש מפרשים אם בא להיות סוכר מקום יציאת המים באבנים לא יתן עפר וטיט בין האבנים דמיחזי טפי שהוא מתכוין להשקות שדותיו אבל עושה הוא חייץ אבנים סדורות זו על זו כעין גדר בלא עפר וטיט (ר"ש ורע"ב) והך דכל אבן הוא ענין בפ"ע כלומר כשבונה גדר או בנין יכול לפשוט ידו בשדהו סמוך לו וליטול אפילו אבן קטן ולהכניסו להבנין ואע"ג דאסור ללקט אבנים קטנים כמו שנתבאר מ"מ הכא שרי דהגדר או הבנין מוכח עליו דלבנותו נוטלו ולא לתקון השדה (שם):

כג והרמב"ם ז"ל יש לו דרך אחרת בזה שכתב שם דין י"א לא ימלא אדם גיא עפר או יתקננו בעפר מפני שמתקן את הארץ אבל עושה חוא חייץ על פני הגיא וכל אבן שיכול לפשוט את ידו וליטלה והוא עומד על שפת הגיא ה"ז תנטל עכ"ל ואינו מובן דא"כ מדרגות דמשנה מה טיבם אך בפי׳ המשנה ביאר כוונתו דה"פ אין בונין מדרגות וכו׳ כלומר כשבונין מדרגות על פגי הגאיות שיהא נוח להילוך לא יטול העפר שחופרין מהמדרגות להשליכן לתוך הגיא שהרי בזה מתקן את הארץ אלא עושה בהעפר מחיצה סביבות הגיא והאבנים הקרובות יכול ליטלן להמחיצה ולכן לא הזכיר המדרגות בחיבורו משום דבזה אין איסור כלל והמשנה שאומרת אין בונין מדרגות לאו על המדרגות האיסור אלא דה"ק כשבונין המדרגות לא ישליך העפר להגיא ואע"ג דעיקר חסר מן המשנה אך סתמא הוא כן כשחופרין מהעפר לעשות מדרגות נופל העפר להגיא וה"ק אין בונין מדרגות מפני העפר ואפילו לא יסמוך קצת בעפר אלא עושה בהעפר חייץ וכמ"ש והראב"ד פי׳ שעשיית המדרגות עצמן אסור כשעושה אותן בעפר

דנעשים כמוכנים לזריעה אבל עושה הוא חייץ כלומר שעושה מדרגות מאבנים ע"ש ועל כל אבן וכו׳ מפרש לענין גזל כשעומד ברה"ר ויכול לפשוט ידו לשדה אחרים וליטול אבן אין בו משום גזל:

כד והנה דין זה הוא יחיד במינו שהרי כל המלאכות הותרו ערב שביעית לאחר החורבן כמ"ש בסי׳ י"ח ודין זה נשאר באיסורו מטעם דבזה יש ידים מוכיחות דכוונתו לזרוע בשביעית ובאמת בירושלמי על משנה זו יש מחלוקת וחד אמר דמשנה זו שנויה בזמן המקדש כשתוספת שביעית היה אסור אבל המסקנא אינו כן ע"ש ולכן פסקה הרמב"ם:

כה אבנים הנישאים על הכתף יכול ליטלן מכל מקום אפילו משדה שלו דהכל יודעים דלבנין הם והקבלן שדרכו לבנות בנינים בקיבולת וכוונתו רק לקבץ אבנים מביא מכל מקום ואפילו קטנות ואפילו משדהו דזה האיש מפורסם לכל שצריך לאבנים וכן מי שקיבל שדה באריסות מביא אפילו אבנים קטנות מאותה שדה שהוא אריס בה דאינה כשלו ומשל אחר הא מותר ליטול בין גדולות בין קטנות כמ"ש בסעי׳ י"ח:

כו כתב הרמב"ם שם דין י"ג פרצה שהיא סוגה בעפר אם אינה מכשלת את הרבים אסור לבנותה ואם היתה מכשלת את הרבים או שאינה סוגה בעפר אלא פתוחה לרה"ר מותר לבנותה עכ"ל וזהו בירושלמי שם והגירסא משובשת כמ"ש הראב"ד ובמ"ק פ"א הל' ד׳ הגירסא כתיקונה ע"ש:

כז אסור לו לבנות גדר בינו ובין חבירו בשביעית שהרי צריך לחפור בהעפר ונראה כחורש בשביעית וזהו בין שדה שלו לשדה של חבירו אבל בכותל ביתו או חצרו מותר כן משמע מלשון הירושלמי ספ"ג ומלשון הרמב"ם ספ"ב ע"ש אבל אם שדהו סמוך לרה"ר מותר לו לבנות הגדר בין שדהו ובין רה"ר ואפילו היה יכול לבנותו מקודם נראה דמותר דזהו כצורך רבים ואין בזה איסור מן הדין ומותר להעמיק עד הסלע אך את העפר מחוייב לצבור בתוך שדה כדין העמדת הזבל ג׳ אשפתות לבית סאה ובכל

אשפה