עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/138

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

סימן מד מה י והנה זה שכתבנו דכך באה הקבלה כתבנו מלשון הרמב"ם ע"ש ולכאורה הא מקרא למדנו זה מואם בגפו יבא כמבואר בנמ׳ ולכן אול• סובר הרמב"ם דבעיגן דוקא אשה ובגים ומקרא לא למדגו רק לאשה בלבד מדכתיב אם בעל אשה הוא והקבלה באה להצריך גם בנים ואם גאמר כן הוה דין זה פלוגתא דרש"י והרמב"ם וצ"ע j יא אם היו לו אשה ובגים אע"פ שרבו מופר לו שפחה כגעגית איגו יכול להפרישו מאשתו ובגיו שגאמר אשתו עמו כך דרשו במכילתא (כ"מ ולפנינו לא ;מ5אז ואינו יכול ליתן לו שתי שפחות ואפילו שניהם רוצים דהתורה לא התירתו רק אחת וכן אסור ליתן שפחה אחת לשני עבדיו העברים כדרך שהכנענים עושים וכך דרשו במכילתא אם אדניו יתן לו אשה המיוחדת לו שלא תהא כשפחת הפקר: עחןן הלכות יובל בלא אשה לא והא דנקטי אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר וכר הכוונה אשה או בנים או להיפך דדי באשה לבד או בנים לבד והא דנקטי יש לו אשה ובנים רבו מוסר וכו, הכוונה אשה או בנים ונראה דבאשה לבד תלוי דכן מבואר מרש"י בתמורה (ל,.) שכתב דגזה"כ הוא דכתיב ואם בעל אשה הוא וגו, וכתיב בתריה אם אדוגיו יתן לו אשה עכ"ל וגם בקדושין שם משמע כן דהא דריש לה מואם בגפו יבא בגפו יצא דכשאין לו אשר, אין לו למסור לו וכר ובגםו משמע בלא אשה והכי משמע במכילתא שאומר אם בגפו יבא למה גאמר לפי שהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה וכר ע"ש ולפ"ז צ"ל הא דנקיט בנים מפני דהכי אורחא דמילתא שכשיש לו אשד. מסתמא יש לו בנים אבל אינם מעכבים: מה דיני רציעה ובו י"ד סעיפים: מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם (קדושין כ"3:) ולמה לא הצריכה התורה רציעה בתחלת המכירה מפני שאז לא נמכר ברצונו דהב"ד מכרוהו בשביל גניבתו ואף במוכר עצמו לא הצריכה התורה רציעה מפגי שהדוחק הביאוהו לזה כדכתיב כי ימוך וגר אכל זה שמכרוהו ב"ד וכבר עבד שש שנים ועתח מרצונו בותר להיות עבד ולדור עם הכנענית הצריכתו תורה רציעה: ^ דרשו חז"ל (כ"כ.) מדכתיב אם אמור יאטר העבד עד שיאמר וישנה שני פעמים אבל בפעם אחת בלבד אינו נרצע אמד בחחלה אפילו שני פעמים ולא אמר בסוף אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה אמד בסוף אפילו שני פעמים ולא אמר בתחלה אינו נרצע שנאמר אם אמור יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד וסירשו בנמ׳ דאין הכוונה מה שאמרו בתחלה בתחלת שש דםשיטא דאז לא שייך אמירה דאהבתי את אשתי ואת בני שהרי עדיין לא מסר לו כנענית אלא בתחלה היינו בתתלת מרוטה אחרונה ובםמ* בסוף מרוטה אחרונה א כתיב במכרוהו ב׳יד שש שנים יעבוד וגר ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי והגישו אדוניו אל האלקים והגישו אל הדלת או אל המזוזת ורצע אדוניו את אזגו במרצע ועבדו לעולם כלומר דהעבד יאמר בסוף השש שנים אהבתי־ את אדוני ואהבתי את אשתי הכנענית שמסר לי רבי ואהבתי הבנים שילדה לי ורצוני לעבוד עוד והגישו האדון אל הב"ד והגישו לדלת או למזוזה וירצענו לאזנו במרצע ויעבדגו עד היובל וכל אותו הזמן מותר הוא בהשפחה: ב רבן יוחנן בן זכאי היה דורש המקרא הזה כמן חומר מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ור"ש ברבי היה דורש המקרא הזה כמן חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי גי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים