עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/129

םיטן מ השלחן םד 27 ג ביום ואינו עובד בלילה ר׳ יוסי אומר הכל לפי אומנתו עכ׳י׳ל וברמב"ם לא נמצא זה ולא ידעתי למה וגם בקדושין (פיו.) אמרינן כי משנה שכר שכיר עבדך שכיר אינו עובד אלא ביום עבד עברי עובד בין ביום בין בלילה ופריך וכי תעלה על דעתך כן והלא כתיב כי טוב לו עמך אלא מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית עיש מיהו עכ"ס מוכח שאסור לעשות עמו מלאכה בלילה ולמה השמיט זה הרמב"ם ואולי מפני שגם בכאן םסק כר׳ יוסי דהכל לפי אומנתו כלומר לפי מה שהיה רגיל מקודם וזה כבר כתב שלא יעשה עמו חדשות וכמו שהורגל כן יעשה ומ"מ צ"ע: ^ כל עבד עברי וכל אמה העבריה חייב רבן להשוותן לו במאכל במשקה בכסות ובמדור שגאמר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשקה שלא תהא אתה אוכל פת גקי והוא אוכל םת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על התבן אתה דר בכרך והוא דר בכפר אתה בכפר והוא בכרך שגאמר ויצא מעמך שיהא עמך ביחד מכאן אמרו כל הקוגה עבד עברי כקוגה אדון לעצמו: י ובירושלמי מבאר כיצד הוא אדון והרי די שיהיה שוה לו אלא כגון שאין להאדון אלא כר אחד אם שוכב עליו בעצמו איגו מקיים כי טוב לו עמך ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו להעבד אינו אלא מדת סדום נמצא שבע"כ צריך למסור לעבדו והיינו כקונה אדון לעצמו (תוס׳ קדושין כ׳.) ומםתברא דאם העבד מוחל לאדונו מהתיובים מתילתו מחילה ועוד נראה דכל חיובים אלו ממאכל ומשתה וכסות ודירה אינו אלא בעבד עברי ולא בשכיר בעלמא ולהדיא תנן ברפ"ז דב"מ דשוכר את הםועלים נותן להם אכילתם כפי מנהנ המדינה וק"ו הוא ממה שנתבאר לענין עבודת פרך ועבודת בזיון וק"ו לענייני מאכל ומשתה: יא תניא בת"כ כי ימכר לך אחיך שתנהונ בו כאחוה יכול אף הוא ינהונ עמך באחור. ת"ל עבד יכול אף אתה מתנהנ עמו כעבד ת"ל אחיך הא כיצד אתה נוהנ באחוה והוא נוהנ עמך בעבדות וז"ל הרמב"ם שם וחייב לנהונ בו מנהג אחוה עןץןז הלכות יובל ךן וכן בנמכר לעכו"ס כתיב לא ירדנו בסרך לעיניך שאם הישראל רואה שמעבידו בפרך מחוייב למנעו ואם לא מנעו ויש יכולת בידו למונעו ה"ז עובר בל"ת ואין לוקין עליו שהרי הישראל לא עשה מעשה ואין אנו נזקקין ליכנם לרשותו של העכו"ס ולראות אם רודה בו בפרך שנאמר לעיניך בזמן שאתה רואה: ן תניא במכילתא שש שנים יעבוד שומע אני כל עבודה במשמע ת"ל לא תעבד בו עבדת עבד מכאן אמרו לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו מגעליו ולא יטול לו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך לו במתגיו כשעלה במעלה ולא יטלגו לא בפוריין ולא בכסא ולא בלקטקא כדרך שהעבדים עושין מה ת"ל בו בו אי אתה עובד אבל בבנו ותלמידו רשאי עכ"ל המכילתא וכן יש לדרוש דבבן חורין רשאי כגון בשכיר דמרצון עצמו עושה כמו שדרשו בת"כ לענין פרך כמ"ש בסעי׳ ד׳ וכ"כ הרמב"ם בס"א סוף דין ז׳ ולמדגו שאסור לעבוד בעבד עברי עבודה שיש בה בזיון: ץ עוד שגיגו במכילתא שם כשכיר כתושב מה שכיר אי אתה רשאי לשנותו מאומנתו אף עבד עברי אי אתה רשאי לשנותו מאומנתו ולא ישיבנו רבו באומנות שהיא משמשת לרבים כגון חייט בלן סםר טבח נחתום ר׳ יוסי אומר היתה מלאכתו מיוחדת לכך יעשה אבל רבו לא ישנת עליו עכ"ל. וז"ל הרמב"ם שם מותר לספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאםות לו עיסתו אבל לא יעשה אותו בלן לרבים וכר ואם היתה אומנתו זאת קודם שימכר ה"ז יעשה אבל לא ילמדנו בתחלה מלאכה כלל אלא אומנות שהיה בה הוא שעושה כמו שהיה מקודם בד"א בעבד עברי מפני שנפשו שפלה עליו במכירתו אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא מרצונו ומדעת •עצמו עכ"ל וסםק כר׳ יוסי דמסתברא דמפרש לדברי ת"ק דאין שום סברא לאסור לעשות עמו המלאכה שעשאה מקודם (הלחית תמה בזה ו;יל כמ"ש): ךן עוד שנינו שם כשכיר כתושב מה שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה אף עבד עברי עובד