עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/102

השלחן הלכות יובל סימן ל לא שמונה שנים מן צ"ו שני שנים שהוא קרוב למאה הרי כ, שנים ונחסר שנה לג, שמיטות וממילא דשנה זו שנת השמיטה וזהו שאומר הדמב"ם דלחשבונו שנת תתקל"ו הוא שמיטה ולהגאוניס מוצאי שביעית ובזמנינו היתה שמיטה בשנת תרנ"ו לאלף הששי ויהיה עוד אי"ה בשנת תרם"ג ונמצא דלדינא עכשיו לא פליג הרמב"ם עם התום׳ והכל מודים דאין מחשבין היובלות ואין כן דעת הראב"ד בהשנות שט ולדידיה גם עתה מחשבין היובלות ע"ש: כל זמן שהיובל גוהג בארץ גוהג גם בח"ל לעגין שילות עבדים לחירות דאע"ג דכתיב וקראתם דרור בארץ דמשמע ולא בחיל מ"מ מדכתיב יובל היא בכל מקום א"כ למה גאמר בארץ אלא בזמן שהדרור גוהג בארץ גוהג גפ בח"ל בזמן שאין הדרור גוהג בארץ איגו גוהג בח"ל (קדושין ל"ח a כלומר דלכאורה כיון דשילוח עבדים הוי חובת הגוף דגוהג בח"ל ככל המצות של חובת הגוף שגוהגות בין בארץ בין בח"ל ושארי מצות של יובל ליכא בח"ל גם כשגוהג בארץ דשמיטת קרקע לא שייך בח"ל דהיא חובת קרקע התלויה בארץ ותקיעת שופר גיכ לא שייך בח"ל דאיגו אלא בב"ד והשמטת כספים ליכא ביובל כלל כמו שיתבאר ו א"כ אין כח"ל ענין יובל רק לשילות עבדים וא"כ למה לא יגהוג יובל בח"ל לעולם ולזה קמ"ל קרא דכשאינו נוהג בארץ אינו נוהג גם בח"ל (ואעיג דהחקיעות הוא בב"ד סחס ולא בגיד הגדול מימ ניל דגחיל ליכא תקיעות כמו שיתבאר בסי׳ הבא סעי׳ די): 00! ערוך ושמיטת כספים לשיטת הרמב"ם בדיש ס"ט אינו אלא בזמן שהיובל גוהג אך מדרבגן גוהג שמיטת כםסים כמ"ש שם וא"כ כשגרצה לידע השגה שאגו עומדים כמה הוא לשמיטה גצטרך למגות לסי חשבון היובל כר׳ יהודה ולסלק מכל מאה תרתי אבל הגאוגים אמרו דגם אחר החורבן מגו שמיטין אך לא לפי היובלות דם"ל דאפילו לר׳ יהודה א"צ למנות לפי חשבון היובל אלא כשיובל גוהג ולא בזמן שאינו גוהג ולפיז ממילא גם בבית שגי לא מגו לפי חשבון היובלות כיון שלא היה יובל גוהג בו ולפ"ז יש ג"מ בין חשבוגו של הרמב"ם לבין חשבון הגאוגים לפי זמגו של חרמבים שהיה אלף ומאה ושבע לחורבן שהוא שנת תתקל"ו באלף החמישי ליצירה בשנה אחת ולבן להרמב"ם היה שנה זו שמיטה ולהגאונים מוצאי שביעית כלומר שנה ראשונה לשמיטה הבאה כמו שנבאר החשבון (מלע"ל וכימ מהכימ ומיש אבל כל הגאונים וכו׳ שלא מנו אלא שמימות ולא יוכל וכו׳ היפ ללא כהרמכים שלא מנו כלל דאלו מגו היו מונין לחשבון היובל דאינו כן אלא מנו ולא מנו רק לשתימין ולא ליובלית ואח"כ אומר עיקר הדין דיובל אינה עולה מתנין השבוע כריי וזהו כשיוכל נוהג ודייק): יך כיצד ע׳ של חורבן ת"ך שעמד בית שני אלף ומאה ושבע אחר חורבן והם ביחד אלף תקצ"ז כשנחלקם לשביעית שביעית אלף ת׳ ר׳ שמיטות וקצ"ז כיח שמיטות ושנה אחד ונמצא דזה השנה הוא מוצאי שביעית כלומר שנה ראשוגה של שמיטה אחרת וזהו להגאונים משא"כ לחשבון היובל מאלף יוסר עשרה שגים מן ת׳ שמיטה ליובל ובו י׳ סעיפים: בין של יובל שוות זה כזה (שס ליג 0 : ^ וכשם שבר"ה מברכין במוסף מלכיות זכרוגות שופרות כמו כן ביובל והן מעכבות זו את זו וצריך לומר בכל ברכה עשרה ססוקים מעגייגא ג׳ של תורה וג׳ של כתובים וג׳ של גביאים וחותמין בשל תורה ומופיפין ברכות אלו במוסף וככל הדיגים שבר"ה כמו כן ביובל לעגין זה מיהו זה משוט דאין אומרים היום הרת עולם ביובל לא דין תקיעות וההפרש שבין א תגן בפ"ג דר"ה (כיו a שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות ולכן כשם שבר"ה תוקעין בשופר של איל כפוף כמו כן ביובל וכמו שבר"ה תוקעין תשע תקיעות כמו כן ביובל לפי שביובל ובר"ת גאמר ג׳ פעמים תרועה וכל תרועת משוטה לפגיה ופשוטה לאחריה ולכן תוקעין ג׳ פעמים תקיעה תרועה תקיעה דמפי השמועה למדו שכל תקיעות שבחדש השביעי בין של ר"ה