דבר רבן יוחנן בן זכאי וחביריו
כב
לאט לכל כבודם הראשון ,וגם לכבוד ירושלים ומקדש הקדש ככל אשר נראה עוד לפנינו. והדבר הגדול הזה לקומם אחדות האומה מבלי אשר ירגישו בזה הרומיים ולעשות הדבר לעיניהם וגם על פי רשיונם והסכמתם, הדבר הנפלא הזה עלה לרבן יוחנן בן זכאי על ידי חכמתו הגדולה, ועין ד׳ אל יראיו אשר גם ברוגז רחמיו יזכור.
ידע רבן יוחנן בן זכאי את מבט הרומיים עד העת ההיא על בני ישראל.
אך על ידי המעשים ביבנה החלו הרומיים להרגיש כי אחדות ישראל אינה רק על ידי ירושלים והמקדש לבד כי אם גם על ידי משכן התורה היותר גדול, וגם על ידי זה לבד יוכל המקום להתהפך ללב האומה, אשר כל מיתריה משם יצאו ולשם ישובו. אבל לפני ימי יבנה לא ידעו הרומיים דבר מזה, ידעו כי בני ישראל הנם שומרי מצות ד׳ לעשותם, אבל לא ידעו כי משבן התורה שם לב האומה שואף, ולא ידעו כי כל ראשי התורה יחד, הם הנם אלה אשר גם באין אומר ודברים, וגם בלי כל שוטר ומושל למוצא פיהם ייחלו בכל חפין לבבם. ובהדבר הזה השתמש רבן יוחנן בן זכאי לרווחתם וישועתם של ישראל וד׳ הי׳ עמו.
פרק י״א.
קוראים אנחנו את הדברים הקצרים אשר נמסרו לנו מהדבר הגדול הזה, מבלי להרגיש את כל רוחב הדבר ואת כל ענינו, ובא במס׳ גיטין דף נ"ו: "כי מטא להתם (לקיסרין) אמר שלמא וכו׳ אלא בעי מנאי מידי דאתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לר׳ צדוק."
ובאבות דר׳ נתן פרק רביעי הסגנון "אמר לו אתה הוא רבן יוחנן בן זכאי שאל מח אתן לך אמר לו איני מבקש ממך אלא יבנה אלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות האמורות בתורה אמר לו לך וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה". ודברי הגמ׳ "יבנה וחכמיה" ודברי אבות דר׳ נתן "אלא יבנה אלך ואשנה בה לתלמידי" אחת הם.
כי לבד מה שבזקנותו הגדולה והמופלגת הי׳ יכול להטביע שם "תלמידי" על כל ראשי הדור, הנה גם באמת כן הדבר כי כל חכמי המתיבתא נחשבו לתלמידי הראש מתיבתא עד כי יאזעפוס יקרא את שמאי הזקן בשם תלמידו של הלל (אלטטי׳ XV, I, 1 ועי׳ דברינו בכרך שלישי עמוד 44).
ובמדרש איכה א׳ על הכתוב היו צריה לראש בא שם שאמר לו אספסינוס:
"אי אית לך דרחים לך או בר נש דאת קריב ליה שלח ואייתיה" וכו׳. ועל כן באמת אסף אז את כל חכמי ישראל אשר היו פזורים בכל המקומות אשר נדחו שם בימים הרעים ההם.
והבאים היו דור שלם של ראשי זקני הדור ההוא, ואלה אשר נוכל לדעת
בבירור הם:
