348
הרדיפות בימי דאמיטיאן
ומצאו שהי׳ יושב על שולחנו של ר׳ יוחנן בן הנזוף ובידו ספר איוב
תרגום והוא קורא בו וכו'״.
והלשון הזה מורה על עצמו שלא הי׳ שם רבן גמליאל בעברו לדרכו כי אם שהתמהמה שם וישב בטבריא בעת ההיא.
ועל כן בא גם זאת ״שהלך אצל רבן גמליאל ברבי לטבריא" דהיינו שישב אז שם.
והן גם דברי המשנה במס׳ עירובין ד׳ ק"א (פ"י מ"י): ״נגר שיש בראשו גלוסטרא ר׳ אליעזר אוסר ור׳ יוסי מתיר אמר ר׳ אליעזר מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן ר׳ יוסי אומר איסור נהגו בה ובא רבן גמליאל והזקינים והתירו להן".
ומבואר שגם רבן גמליאל גם הזקנים היינו זקני המתיבתא כולם באו לשם בעת ההיא.
ועי׳ תוספתא תרומות פרק ב׳ הלכה י"ג: ״אמר ר׳ יהודה מעשה בשביון ראש בית הכנסת של כזיב שלקח מעכו"ם רבעי בסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את רבן גמליאל שהי׳ עובר ממקום למקום ואמר לו המתן עד שנהי׳ בהלכה אמרו לו משם ראי׳ אף הוא שלח לו ביד שליח חרש מה שעשית עשית אבל לא תשנה לעשות כן״.
והרב בעל מנחת בכורים כתב שם ״שליח חרש לא גרסינן חרש וכן בהגהת הגר"א״.
וכבוד רבינו הגר"א במקומו אבל כפי מה שהוא לפנינו כן הוא, ואי אפשר כלל להגיה כי מי מהמעתיקים יטעה טעות כזה להוסיף מדעתו תיבת ״חרש".
והדבר פשוט שאין צריך להגיה בחנם וכפי מה שהוא כן הוא.
ורבן גמליאל בהיותו נרדף אז מהמלכות בא הדבר בתוך הזמן שגם לא הי׳ לו מקום קבוע כל עיקר, ״והי׳ עובר ממקום למקום״ כלשון התוספתא(מד).
והנשיא בשלחו שליח הי' הדבר רגיל כי השליח ישא הוד והולך בפומבי ובא ומוסר שליחותו בשם הנשיא שולחו בכבוד.
אבל הפעם אשר רבן גמליאל עצמו הי׳ כמסתתר ומתחמק, נשלח שלוחו רק בצנעא, לבלי יוודע לאיש והוא גם מסר שליחותו בשם הנשיא גם כן בצנעא.
פרק ל״ו.
קו אור בימי נערווא, והנסיעה לרומי.
בתוך מעוף צוקה ואפלה עד כי ימש חשך, זרח ברומי שביב אור, כי הנה איש הדמים לכל הרומיים בכלל ולבני ישראל ביחוד, הקיסר דאמיטיאנוס נהרג משומרי ראשו, ועל מקומו ישב לכסא רומא הישר באדם הקיבר נערווא.
הערה (מד): בשעת מנוחה רגיל על הרוב לבוא המקום אשר לשם הלך, או לכל הפחות המקום אשר משם הלכו, וכאן נאמר סתם ״שהי׳ עובר ממקום למקום".
כמו נגעים פ״ז מ״ד ״אמר ר"ע שאלתי את ר״ג ור׳ יהושע הולכין לגדווד וכו'״, ובכריתות פ״ג מ״ז ״אמר ר"ע שאלתי את ר״ג ור"י באיטליס של אמאוס שהלכו לקנות וכו׳.
