312
ר יהושע האב בית דין
ממנין וכו'״ שזה אינו נוגע לדברינו, אבל זה הננו רואים מפורש שרק שני כחות
היו על המינוי הזה או הבית דין או הנשיא.
ועל כן הנה האמור לפני זה ״רבן יוחנן בן זכאי מינה אה ר' אליעזר ור׳ יהושע ור' יהושע את ר׳ עקיבא ור' עקיבא את ר' מאיר ור' שמעון״ הנה הכונה שהם בהיותם כל אחד בימיו ראשי הבית דין עשו המינוי הזה.
כמו שבאמת ידוע שרבן יוחנן בן זכאי הי׳ האב בית דין עוד בימי הבית בימי מינוי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע.
וכן הי׳ גם ר׳ עקיבא בימי מינויו את ר' מאיר ור׳ שמעון ראש כל חכמי הדור, אב בית דין בבית דין הכללי של כל ישראל בבית הוועד אשר באושא ויבואר כל זה לפנינו.
ומבואר הדבר כי גם כן הי׳ גם ר׳ יהושע בשעה שמינה את ר׳ עקיבא תלמידו.
והננו רואים עוד יותר כי נאמר ״ור׳ יהושע את ר׳ עקיבא״ אף שר׳ עקיבא הי׳ בעיקרו תלמידו המובהק של ר׳ אליעזר ובכל זה עשה זה ר׳ יהושע ולא ר׳ אליעזר לפי שרק בכח הבית דין עשה זה ר' יהושע, בהיות הוא האב בית דין ולא ר׳ אליעזר.
ודבר שאין צריך לאמר הוא שהי׳ זה בעוד אשר הי׳ גם ר׳ אליעזר בבית הוועד.
כי הי׳ ר׳ עקיבא מראשוני ראשי הדור כבר בימי היות ר׳ אליעזר בבית הוועד עד שבבר הי׳ להם אז כחבר גמור ונחלק גם עם ר׳ אליעזר פה אל פה וככל אשר יבואר לפנינו.
וכבר הערנו על דברי כל העם במעשה דר׳ יהושע ורבן גמליאל אשר אמרו ״בראש השנה אשתקד צעריה" שהם הרגישו בצערו של ר׳ יהושע בראש השנה לפי שהוא הי׳ האב בית דין ומצד הדין הי׳ עיקר כל הדבר מוטל עליו.
הארכנו בזה אף כי זה ודאי אשר דבר המפורש בגמרא אינו צריך לא ראי׳ ולא בירור, אבל כי על ידי זה גם נתברר לנו כל מצבו הגדול של ר׳ יהושע בבית הוועד בהיות הוא שם המציע את המשנה.
ועל ידי כל זה עמד באמת בשורה אחת עם הנשיא.
ונבוא לסוף המעשים בין רבן גמליאל לר' יהושע אשר בא באריכות גדולה בבבלי ברכות ד׳ כ״ז וכן שם בפרק תפלת השחר בירושלמי.
ובהיות דרכי חקירות דברי ימי ישראל אבלות ושעריהם שוממין, והחוקרים החדשים לא לבד שלא ביררו כל דבר המעשים הגדולים האלה כי אם שגם השתדלו להחשיכם למען החשיך עיניהם של ישראל ולמען יהי' אפשר להם להכות בחרפה על לחיי עמם ולקרוא על זה שם דברי הימים, ובהיות זה ענין כללי גדול מאד, ומאורע כולל אשר נגע בפנת כל העם ואשר תוצאותיו רבו מאד עד ימי ביתר, כי על כן עלינו לדבר על כל פרטי המעשים האלה ולחקור עליהם חקירה חפשית להעמידם על מה שהם.
ונעתיק לפנינו את כל הדברים ונבארם לכל ענינם.
