ר' יהושע האב בית דין
קנה
וכבר נתבאר לנו בפרק י״ב (עמוד 242) כי דברי ר' יהושע הולכים על
המשנה בנגעים פי״ג מ"ט: "מי שנכנס לבית המנוגע וכו׳ הי׳ לבוש בכליו וסנדליו
ברגליו וטבעותיו בידיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא כדי אכילת
פרס״.
וזה פירש להם ר׳ יהושע בבית הוועד בהציעו את המשנה דבר קבלתו כי פרס זה הכונה בככר משלש לקב.
ובן עזאי פירש בבית הוועד לשון קבלתו על המשנה וענינה.
וכן בא שם:
״כיוצא בו אמר (ר׳ יהושע) כרם רבעי אמרו לו מה הלשון רבעי אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה רביעי לאחרים במנין כשאתה אומר וכו'״.
והיינו כי בהציע ר׳ יהושע את המשניות מדיני כרם רבעי או נטע רבעי, אמר בלשון "רבעי" ותקן בזה לשון אלה אשר שנו בלשונם ״כרם רביעי״, וכאשר שאלוהו על טעם דקדוק הלשון הזה, השיב שהוא קבל כך לשון המשנה מרבותיו, ובן עזאי פירש זה שם.
ודבר שאין צריך לאמר הוא שהדברים האלה לא היו יחד, כי אם כל דבר במקומו, ורק כי בסידור המשנה נסדר כל זה יחד.
ולא נמצא כזאת בשום מקום במשנה על רבן גמליאל, כי אם על ר׳ יהושע לבד.
וזה הוא רק מפני שהוא הי׳ שם המופלא שבסנהדרין, היינו שנשא משרת אב בית דין, ויהי הוא המציע את המשנה, וממנו נשמעו כל הדברים האלה בבית הוועד והן דברי הגמ׳ ב"ק ע"ד המפורשים כי ר׳ יהושע הי׳ שם אב בית דין.
ועי׳ במשנה חולין ד׳ ל"ב:
״שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט או שחט אחד מהם והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו ר׳ ישבב אומר נבילה(לג) ר׳ עקיבא אומר טריפה כלל אמר ר׳ ישבב משום ר׳ יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבילה כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל טרפה והודה לו ר׳ עקיבא״.
וזה עצמו בא בתוספתא חולין פרק ב׳ בלשון זה:
"שחט את הוושט ושהה כדי שחיטה ואחר כך פסק את הגרגרת וכו׳ ר׳ ישבב אומר נבילה ומטמא במשא ר׳ עקיבא אומר טרפה ושחיטתה מטהרתה אמר לו ר׳ ישבב אי אתה זכור שהי׳ ר׳ יהושע שונה כל שנתנבלה בשחיטתה נבילה ומטמא במשא קודם לשחיטתה טרפה ושחיטתה מטהרתה חזר ר׳ עקיבא להיות שונה כדברי ר׳ ישבב״.
ודבר התוספתא ודברי המשנה אחת הם וזה עצמו אשר בא בתוספתא ״אמר לו ר׳ ישבב אי אתה זכור שהי׳ ר׳ יהושע שונה כל שנתנבלה
הערה (לג): כבר ביארנו פעמים רבות את הכלל הגדול הזה במשנה כי בא ״דברי ר׳ פלוני״ אף שזה רק קבלה אצלו, ובמקום הזה הדבר מפורש כן בהמשנה כי אף שזה דברי ר' יהושע בא תחלה ״ר׳ ישבב אומר נבלה״.
