364
המעשים בין רבן גמליאל ור' יהושע
אמר לו אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה וכו׳ נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי".
וזה הוא הדבר הראשון אשר הי' בשנה ההיא בין רבן גמליאל ובין ר׳ יהושע כמו שהוא הלשון בברכות כ״ז ״אמרי עד כמה נצעריה וניזיל בראש השנה אשתקד צעריה וכו'".
וכבר העירו רבים להבין מדוע באו דברי רבן גמליאל לר' יהושע ולא לר׳ דוסא.
והחוקרים האחרונים כסגנונם בכל מקום כתבו גם בזה כי לר' דוסא העשיר נשא רבן גמליאל פנים, ורק על ר׳ יהושע העני שפך כל חמתו.
וכל דבריהם ישא רוח, ובא להם מפני שלא חקרו לדעת דברי ימי ישראל.
אבל יסוד הדבר וענינו הוא ענין כללי גדול מאד, והנהו לא מעשה פרטית בין רכן גמליאל לר׳ יהושע כי אם פרק שלם בדברי ימי ישראל ואחד מהדברים הגדולים בסדרי המעשים בימים ההם.
הדבר ידוע כי מעיקר הדין ומסדרי המעשים אשר הלכו שם מאז ומעולם הי' הדבר כי עדי החדש נתקבלו על ידי האב בית דין ועל פיו גם נתקדש החדש.
והוא מפורש במשנה ראש השנה פרק ב׳ משנה ז' "ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש״.
ובכל הימים ההם הי׳ כל הדבר הזה מוטל על הראש בית דין לבדו והנשיא לא התערב בזה כל עיקר.
והי' הדבר כן גם אחר החרבן, רק בהתישב רבן יוחנן בן זכאי הראש בית דין אז בעיר ברור חיל, תקן התקון המבואר במשנה ראש השנה ד׳ ל"א פרק ד׳ משנה ד׳: ״אמר ר׳ יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפי׳ ראש בית דין בכל מקום שלא יהיו העדים הולכין אלא למקום הוועד״.
ומזה הדבר מבואר שלפני התקנה הזאת לא נשתנה בזה דבר גם אחר החרבן והי׳ קבלת העדים רק על ידי הראש בית דין ולא על ידי הנשיא.
ולשונו של רש״י ז"ל שם בד׳ ל׳א ״שאפי׳ ראש בית דין בכל מקום וכו׳ שהרי עיקר החדש תלוי בו כדתנן בפירקין דלעיל ד׳ כ"ד ראש בית דין אומר מקודש״.
ורבן יוחנן בן זכאי גם הוא לא ביטל דין יסוד המשנה ולא יכול לבטל, וכל תקנתו היתה רק זאת, שלא יהיו העדים הולכין למקום שהראש בית דין קבע ירתו כי אם למקום הוועד.
אבל כל ימי רבן יוחנן בן זכאי אשר הי' עוד אחרי אשר העדים הלכו ליבנה, הנה בזמן אשר לא בא ליבנה נתקבלו העדים בהכרח במקום הוועד על ידי הנשיא רבן גמליאל.
והן דברי המשנה בראש השנה ד׳ כ"ד (פרק ב׳ משנה ח׳):
״דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעליתו שבהן מראה את ההדיוטות (העדים ההדיוטים) ואומר הכזה ראית או כזה״.
