204
עיקר ימי יבנה, ימי הברורים
והן דברי מדרש קהלת ז׳:
"חמשה תלמידים (ראשי גדולי הדור) היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, כל זמן שהי׳ קיים היו יושבין לפניו כשנפטר הלכו ליבנה.״
והן גם הדברים באבות דר׳ נתן פרק י״ד אשר בא שם:
"כשיצאו מלפניו הוא אמר (ר׳ אלעזר בן ערך) אלך לדיומסית למקום יפה ומים יפים ונאים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים אוהבים את התורה" וכו׳.
וכבר נתבאר לנו בדברינו "מירושלים ליבנה" פרק י"ז (עמוד 67) כי ט״ס הוא באבות דר׳ נתן וצריך להיות כמו במדרש קהלת "כשנפטר הוא אמר וכו׳ והם אמרו נלך ליבנה וכו׳".
ואחרי אשר יחד עם זה שקטה אז הארץ כמעט, ונתמעטו המהומות, הוקל מראשי חכמי התורה הטורח הגדול עם הצבור, והעמל להביא סדרים במדינה אחרי המלחמה וכל הריסות הסדרים.
כי על כן החליטו ראשי הוועד ביבנה אשר היו עתה רבן גמליאל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע כי באה העת אשר בית הוועד יעסוק בסוף ברורי המשנה, היינו כל הנוגע לגדר דברי יסוד המשנה, וכל הנוגע לעיקר הנוסח בדברי יסוד המשנה, ולהשתדל בבית הוועד להחליט סוף ההכרעה.
כבר נעשה בזה הרבה על ידי שני הבתים הגדולים בית שמאי ובית הלל (עי׳ כל דברינו על זה בכרך שלישי "המשנה ביסודה" פרק ט״ו ולהלן מעמוד 206ולהלן),
אבל גם הנעשה כבר על ידי שני הבתים הגדולים האלה הוכרחו עתה לשוב עליהם, לפי שעל ידי שעד עתה לא הוחלט הלכה כדברי מי, היו רבים אשר שנו משנתם ביסוד המשנה על פי שיטת בית שמאי ועל ידי זה באה ערבוביא נם בין התלמידים נם בין תנאי המתיבתא, התנאים השונים.
כי על כן הי׳ עליהם בימי הברורים האלה לעבור ראשונה על כל דברי בית שמאי ובית הלל, להעמיד ההלכה.
והן הדברים הברורים והמפורשים בתוספתא בריש מס׳ עדיות:
"כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה (דבר ברור) ואינו מוצא, מדברי סופרים ואינו מוצא שנאמר לכן הנה ימים באים וכו׳ דבר ד׳ שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחבירו (לפי שלא נתבררו ונחלטו גדרי הדברים) אמרו נתחיל מהלל ושמאי שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר" וכו׳. וכל זה יבואר לפנינו.
והדבר מובן מעצמו כי בימי עסקם בבית הוועד בכל יסודי המשנה ובברורי הדברים מבית שמאי ובית הלל, נולדו אז ונתבררו גם עוד חקירות גדולות בדברי יסוד המשנה אשר חקרו הם עצמם.
וכן הוצעו שם בימים ההם גם שאלות במקרים הבאים איך הדין בהם על פי יסודי המשנה הקבועים,
ונגמרו כל מעשיהם אלה בימי הברורים אשר יצומצם זמנם לפנינו, וסוף כל המעשים מזה הי׳ אחרי ימי הברורים, בהוועד הגדול והכללי של בו ביום, אשר ארך גם הוא ככל אשר יבואר לפנינו:
