תפשו חי ויביאוהו לפני שר הצבא ,וכראות סעיד אותו צוה להמיתו— .
"מי יחמול עלי ויתן לי מעט מים לשתות בטרם אמות" התחנן הארמוזאן. סעיד צוה ויביאו לו מים בכלי.
"ירא אנכי״ אמר הנציב הפרסי ,פן ימיתוני בטרם אכלה לשתות.
"על דברתי" אמר סעיד "לא תמות עד אשר אם שתית המים אשר בגביע״
אז לקח הארמוזאן את הגביע וישליכהו לארץ והמים נשפכו .ויאמר אל סעיד :עתה ידעתי כי לא תמיתני ואהיה לפניך ,בדברך ,כי לא אראה מות עד אשר אם שתיתי את המים אשר בגביע ,והמים הלא נשפכו ! הדבר הזה מצא שכל טוב בעיני סעיד ,ויחשוך משלוח בו יד .הארמוזאן בא בברית האישלאם ,ממנו ראו וכן עשו כל נציבי הארץ האחשדרפנים ושרי המדינות, ותורת צאראסטער כליל נגוזה עברה מן הארץ ,לא נשארו נאמנים בבריתה כי אם מתי מספר הידועים בשם חברים (גועבערן) ,ומבניהם עד היום עובדים את האש.
ויהי כאשר כלה סעיד לכבוש את כל ארץ פרס שב אל קטיספון להנפש שם ימים אחדים ולנסוע משם עם חילו הגדול ארצה מצרים .ובטרם יצא אמר לבקר את רעהו בוסתנאי במחוזא ,ולהביא לו את חלקו מן השלל הגדול אשר רכש במלחמה.
אך בוסתנאי לא אבה לקחת מידו כל מאום ,מן הזהב הכסף וכלי החמדה אשר הביא לו סעיד כחלק היורד במלחמה.
"קחה נא מידי את אשר הבאתי לך" אמר שר צבא הערבים. והיה לך לשלם שכר אנשי חילך ולעזור את אחיך בני עמך ,אשר התרוששו מתגרת ידי מלכי פרס האחרונים כי אכלום בכל פה ,ולך הבאתי תשורה אחרת ,אשר תהיה לך לבדך ולא לזר אתך"
סעיד רזם לשריו הנצבים עליו והמה מהרו והובילו אשה אחת עטופה בצעיף.
"האשה הזאת נפלה בשבי לפני ,ואמרתי טוב תתי אותה לך והיתה לך לשפחה ובידך לעשות עמה כרצונך״
השבויה הסירה את הצעיף מעל פניה.
"הלא היא דארא ! קרא בוסתנאי.
ודארא נפלה על פניה ארצה לרגלי בוסתנאי ותאמר : אדוני ! הנני שפחתך לשרתך ולרחוץ רגליך ,אם תעמידני לפניך.
בוסתנאי לא יכול להתאפק ,ואגלי דמעה מלאו עיניו. -- שארית
