עמוד:Bostenay - Meir Leheman.pdf/78

‫‫כמשפט היום הראשון היה משפט היום השני‪ ,‬וביום השלישי שבו ערכו למלחמה‬ ‫בחמת עברות‪ ,‬והערבים כמו החלו להסוג אחור כמעט מפני שפעת‬ ‫חיל הפרסים. השמש נטתה לערוב ובוסתנאי עם גדודיו היהודים באו אל‬ ‫המערכה‪ .‬ובכחם כי עוד חדש עמדם קמו ויבצרו את רוח הפרסים אשר‬ ‫הגיחו על הערבים. אז החליפו גם הערבים כח והמלחמה נטשה בחמה‬ ‫שפוכה כל הלילה ההיא — עד אשר נפל רוסטאם חלל, הפרסים ראו כי‬ ‫מת שר צבאם הגבור‪ ,‬ וינוסו מנוסת מבוכה‪.‬‬

‫והמלך יעסדעגערד ישב בהיכלו חושב מחשבות להתחזק במלוכה;‬ ‫לבו היה סמוך ובטוח כי יכה רוסטאם את הערבים חרמה וכלה יגרשם‪,‬‬ ‫מורא הערבים לא נפל עליו, אך מפני גדולי שריו היושבים ראשונה‬ ‫במלוכה נפשו ירעה לו‪ ,‬כי אין נכונה בפיהם ועצתם לא נאמנה, לעיניו‬ ‫הורדו שאולה שני מלכים ומלכה אחת בימים אחדים בידי הקושרים‪ ,‬ומה‬ ‫יעשה הוא ליום פקודה‪ ,‬מי יהיה בעוזריו ? ולו אין צדקה ומשפט במלוכה‪.‬‬ ‫אי לזאת אמר כי אין טוב לפניו כי אם לשאת את דארא שארית פליטת‬ ‫בית סאססאן לאשה אולי יצלח למלוכה בגללה. ‬ויצו ויוציאו את דארא מן ‫המבצר אשר היתה ‬אסורה שם, ויביאוה אל קטיספון‪ ,‬ודארא מלאו לה‬ ‫אז שמונה עשרה שנים, ‬ותור יפיה הגיע‪ ,‬ותפרח כחבצלת.

"דארא היפה בעלמות״ אמר יעסדעגערד אליה בבואה לפניו ״אחותך‬ ‫נתנה אותך במסגר‪ ,‬ואנכי אעלך על כסא ממלכת פרס.

"ואתה הלא מרצח אחותי הנך‪ ,‬הלא ?‬

‫״אבל אחותך היתה ‬אויבתך ואנכי אהיה אוהבך״‬

‫״ואנכי לא אתן את אהבתי לאיש אשר שלח יד באחותי״‬

"התבונני נא בינה דארא וחכמי‪ ,‬כי נפשי בשאלתי ומלוכתי בבקשתי‪,‬‬ הלא על ידך תהיה לי צדקה לשבת על כסא האססאן"

"ואנכי תגעל נפשי בך בעודי״‬

‫"או אז אכריתך מארץ החיים"

‫״טוב לי לרדת בדמי ימי שאול מהיות אשה ‬לאיש אשר כפיו‬ ‫נגעלו בדמי אחותי״‬

‫"הוציאוה ותמות״‪.‬ קרא המלך בחרות אפו‪.‬‬

‫בעצם הרגעים האלה‪ ,‬ודלתות חדר המלך נפתחו בהמולה גדולה, ‫אנשי חיל כסויי אבק ודם‪ ,‬באו החדרה ויקראו:

‫"המלט על נפשך אדונינו המלך — חיל צבאך הוכה מכה רבה, שר