(24המלחמה בקאדעססיא
למן היום אשר בא בוסתנאי למדינה ,שנה מחמד את עצתו אשר יעץ על היהודים לפנים ,האמנם כבר מעטו ושחו היהודים בערב ומתי מספר הנשארים שמה ,לא יכלו לעמוד לו לשטן ,ולא ירא מחמד מפניהם ,בכל זאת עין בעין היתה יד בוסתנאי כי לטובה עליו וטובה לבית ישראל לאחרית הימים .כי מאז כבש מחמד את עז קנאתו ולא הוציא כל רוחו עליהם בתורתו ,והבאים אחריו יורשי כבודו אשר גברו בארץ וכבשו ממלכות רבות ,ידעו רצונו ולא יספו להדיח על היהודים רעה כאשר עשה מחמד בתחלת ימי ממשלתו.
מחמד מת ולא אמר מי יעמוד תחתיו ,ומתי סודו בחרו את רעו הגדול אבו בעקיר[1] ,אבי אשתו האהובה לו אישה[2], ויצווהו לכאליף (במקום הנביא) ,הכבוד הגדול הזה היה נאוה לעלי חתן מחמד, אך עלי היה שונא לאישה ,והיא חשבה מחשבות להעביר את הירושה הזאת ממנו .וגם אחרי אשר מת אבו בעקיר ,שנתים אחרי מות מחמד, לא עלה עלי לגדולה, ואמאר[3] שר צבא מחמד ישב על כסאו .ובגלל הדבר הזה חלק לב הערבים ושורש פורה ריב ומדון הציץ ופרח בקרבם.
בימים ההם בא איש יהודי מפרס לרגלי מסחרו למדינה, ויחדה בבשורת שמחה את בוסתנאי ,כי אמו ילתא ואביה רבינו כפנאי חיים ושלמים — "אך ימי רעה לכל אחיך בפרס" אמר הפרסי "ארצעם־דאקט אשר מלכה אחרי שירוהע תכביד אכפה עליהם לאין מרפא .בגאון לבבה כי רב תאמר להשיב שבות ארץ פרס ומתעתדת לקרוא מלחמה על קיסר רומה, אי לזאת תשקוד למלא אוצרותיה ותתן עינה ביהודים לנצל אותם עד לכלה, ותשים מסים כבדים עלינו מרבה להכיל .ויהי המעט לה בכל השד והבז הזה ,ותגזור אמר לבטל תלמוד תורה, ובתי הישיבות הגדולים אשר בסורא ופומבדיתא סוגרו. עוד נשמע לאמור כי יש את נפש המלכה ארצעם־דאקט לאכוף את כל עמי ארצה לקבל עול אמונת הפרסיים ולקרוא בשם אליל האש.
דאבה נפש בוסתנאי לשמע השמועות הרעות האלה, ולבבו נשבר בקרבו, פניו הליט באדרתו ויאנח ולא ענה דבר, והאיש הפרסי הוסיף לאמר: אך מה נתפלא על קשי לב המלכה ועז אפה עלינו, הלא גם מאחותה הנסיכה דארא הקשיחה את לבבה ,ושחתה רחמה.
"הגם על דארא קצפה קצף" שאל בוסתנאי "ומה עון מצאה בה ?
המלכה אמרה לתתה אל מלך התתרים לאשה ,וכאשר מאנה דארא
