ויהי ביום המחרת וכאיפה אמרה לרכוב לשוח ,סריסי מחמד הביאו לה את הגמל חבוש כר יקר מאד, ויעמידוהו לפני פתח ביתה, כאיפה יצאה ותאמר לעלות על הגמל והנה אין סולם עמו לעלות עליו ,וימהר מחמד ויכרע וישח ויאמר: בי כאיפה היקרה בנשים בת אהרן הכהן ,אחי משה הנביא ,יהי נא גבי הדום לרגליך לעלות על הגמל.
"מה רב טובך אדוני הנביא ! אמרה כאיפה ,ויען כי הגדלת עמך חסד אהבתך היום ,הנני גם אני לשמח נפשך בבשורה טובה.
"ספרי נא רעיתי תמתי! חבצלת וגן אלהים !
"אתמול בנפול עלי תרדמה ראיתי איש זקן נכבד אחד בחלומי ויאמר לי כי הוא דוד הנביא (כן יקרא דוד המלך בפי הערביים) וצוה לי להגיד לך כי בימים האלה ישלח את נינו לחרות נפשך בבשורה טובה.
"ברוכה את היפה בבנות יהודה ,וברוכה תהי כי שמחתני בדבריך, מי יתן ובא דבר חלומך.
בעצם היום הזה באו צירים שלוחים אל מחמד מאת היהודים יושבי וואדי־אל־קארא ומאת הערבים יושבי העיר תקיף. על שני השבטים האלה קרא מחמד מלחמה והזהיר בם כי יפקדם בחרב אם לא יבואו בברית האישלאם. צירי שני השבטים האלה באו כאחד ויעמדו לפני מחמד אך צירי תקיף נגשו ראשונה וראש המדברים פתח פיו ויאמר: נביא אלהים! הננו להגיד לך כי נכונים אנחנו לבוא במסרת ברית האישלאם אך נפשנו בבקשתנו כי רק שלש שנים תתן לנו לעבוד את אלהינו לאט ,גם לא תאכף עלינו לשאת תפלה.
"העבודה לאלילים אלמים תועבת אלהי אמן" ענה מחמד "ואיך נבערה עצתכם לעבדם עוד שלש שנים, ומה היא העבודה באין תפלה ?
"הואילה ותנה לנו אך שנה אחת והעתר לנו כי נעמוד על רגלינו בהתפללנו"
"לא אוכל לתת לכם שאלתכם זאת ,אלהי שמים וארץ קורא אליכם לעבודתו ואנכי מה ?
"הגדל חסדך עמנו ,נעבדה נא את אלהינו לאט רק ששה חדשים או חדש ימים —
"אף לא שעה אחת" —
הצירים החרישו חפו ראשם ,ומחמד צוה לשר צבאו אמאר לקחת גדוד מאנשי חילו וללכת עם הצירים אל תקיף ולשבר את פסילם לאט לרסיסים.
אמאר והצירים פנו וילכו ,ובוסתנאי נגש ויאמר:
"אשריך מחמד וטוב לך כי תשבר את הפסילים ומצבותיהם תגדע, אך ,אוי לך אם תאבד את עבדי אלהים חיים ומלך עולם.
"מי אתה זה האיש ? שאל מחמד ,בחמת אפו, כי תרהיב בנפשך עז לדבר אלי כדברים האלה ?
