ובסנהדרין פ"א ה"ב אמר ר"כ חבר הוינא ואעלי ר' תנחום בר חייא לקידוש החודש וכו'.
האומרים בשמו מצינו ר' אחאר בשם ר' תנחום בר חייא כברכות פ"ג ה"ג, תענית פ"א ס"הא, ושם פ"ב ס"הא, וכן צ"ל בפסדר"כ קסו.
ר' לעזר בר' יוסי (האמורא) בשמו כמעשות פ"א ה"ג, מו"ק פ"א ה"א, ובע"ז ספ"א ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' לעזר בר' יוסי, בל"ס צ"ל ר' אחא ור"א בר' יוסי בשם ר' תנחום בר' חייא.
ר' חנניה בריה דר' אדא בשמו כברכות פ"א ה"ד.
ר' יודן בשמו כב"ר פ"ו-ג.
ר' יונה בשמו כברכות פ"ה ה"א, תענית פ"א סה"א.
ובילקוט ישעיה רמז ש"יז ר' יהושע בריה דר"ת בר חייא.
ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו
במו"ק טז: אמר בשם ר' יעקב בר אחא.
ומקומו היה בטבריא במקום ר' אמי כמפורש יבמות מה. שאמרו ר' אחא שר הבירה ור' תנחום בריה דר"ח איש כפר עכו פרוק הנחו שבוייתא דאתו מארמון לטבריא (וברש"י גורס לאנטוכיא), הוה חדא דעבירא מעכו"ם ואתו לקמיה דר' אמי וכו'.
ונשאר לנו ממנו מאמרים אחדים באגדה כתענית ז: שאמר אין הגשמים נעצרין אא"כ נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה.
ובכורות נז: מפרש למה תקנו לפרוש מעשר בהמה בהני ג' זמני כדי שתהא בהמה מצוייה לעולי רגלים.
ונזכר פטירתו מו"ק כה: כשמת איתקצצו כל אנדרטיא (לגרסת ע"י ודק"ס).
ר' תנחום בר חכינאי
נזכר שבועות לו., אך המאמר מובא בקידושין סב. וסוטה יז. ושם איתא סתם ר' תנחום, וכן הוא בדק"ס, ובס"הד גורס ר' תנחום בר חנילאי.
ר' תנחום בר חמא
נזכר פסדר"כ קעג: ר' נחמיה דיפו בעי קומי ר' תנחום בר חמא בשם ר' סימא.
ר' תנחום בר חנילאי
היה תלמיד ריב"ל כב"ק נד. ר' חנינא בר עגיל שאל את ר' חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב ובדברות האחרונות נאמר בהן טוב, א"ל - כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ריב"ל שהיה בקי באגדה, אזל לגביה א"ל ממנו לא שמעתי אך כך א"ל שמואל בר נחום אחי אמו - ואמרי לה אבי אמו של ר' אחא בר' חנינא הואיל וסופן להשתבר.
והוא היה דרשן גדול כדמצינו מדרשותיו תענית ז. שאמר אין הגשמים יורדין אלא עם כן נמחלו עוניתיהן של ישראל שנאמר וכו'.
וב"מ פו: אמר לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למורם ולא אכל וכו'.
ובסנהדרין ז. אמר לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל.
ושם ק. אמר כל המרעיב עצמו על ד"ת בעו"הז הקב"ה משביעו לעה"ב שנאמר וכו'.
ומכות י. אמר מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה תחלה וכו'.
ובע"ז יח: א"ר חנילאי כל המתלוצץ גורם כלייה לעולם שנא' וכו', וגרסת דק"ס ר' תנחום בר חנילאי וכן הוא בילקוט ישעיה רמז שב.
וביבמות סב: א"ר תנחום ב"ר חנילאי
