סוכה פ"ג הי"ב, מגילה פ"א ה"ד סהי"א, יבמות פט"ז ה"א, גיטין פ"ח ה"י, סוטה פ"ה ה"ב.
ור' חייא דודו קראו בכל לשונות של חביבות, כמו שקראו תמיד "בר פחתי" כברכות יג: מג., שבת ג. כט., נזיר נט. ורש"י פירוש בר פחתי בן גדולים או בן ת"ח ובערוך פירש בן נשיא, וכן קראו בן אחותי על שם חכמתו כסנהדרין ה..
וכשראה ר"ח שהוא מלא רוח חכמה אז הציגו לפני רבינו הקדוש, ורבי הטה חסדו אליו וכבדו לסעוד אצלו ביחד עם דודו, ור"ח ידע היטב כי בן אחותו לא ניסה עוד לישב על שלחן מלכים מלכי רבנן כרבי, למדו הלכות ד"א וישב עמו יחד להיות לעזר לו כברכות מג. רב ור"ח הוי יתבי קמיה דרבי בסעודתא, א"ל רבי לרב קום משי ידך חזייה (ר' חייא) דהוה מרתת (שרב חשב שמא ראה בו דבר מגונה ולכך יאמר לו לרחוץ ידיו) א"ר ר"ח בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על עיניו וכו', ובחולין טז. יתיב רב אחורי דר"ח ור"ח קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר - א"ל רב לר"ח מאי קאמר וכו'.
ורב שהיה בדעתו לשוב אל ארץ מולדתו, וקרוב מאוד לומר שירד לישא אשה, ואפשר שזה הוא מה שאמרו יבמות סג. רב כי הוה מיפטר מר"ח א"ל רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא - את האשה. ואך שהיה מוסמך כבר מר"ח והיה מבחירי תלמידיו אבל אז אירע מעשה אשר יסופר בסנהדרין ה: שפ"א הלך רבי למ"א ומצא שמגבלין עיסותיהם בטומאה וכששאלם למה עושין כן? א"ל תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין והוא מי ביצים דרש להו, באותו שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו, ולכן ביקש ר' חייא עבור רב ורבה ב"ח מרבי לסמוך אותם, ורבי מלא בקשתו והסמיך לרבה ב"ח להורות ולדין וגם לראות מומי בכורות אבל את רב הרשה אך לדון ולהורות אבל לא הרשהו לראות מומי בכורות וע"פ הירושלמי חגיגה פ"א ה"ה שלא הרשהו לראות מומין שבסתר, ואמרו שם רבי עשה זאת לא מפני שום פניה אך יען ידע שרב בקי גדול במומין שלמד יח' חדשים מרועה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר ומרוב חכמתו יתיר מום כזה שאין ידוע לאינשי ויבאו להתיר עי"ז גם מום עובר, ושנית כי ידע רבי את גודל תלמידו רב הידוע לתהלה ולתפארת, ובלעדי סמיכתו יכבדוהו, ורב"ח אין ידוע כ"כ לכן נתן לו שכם אחד על רב כדי שיכבדו גם אותו.
והלכו שניהם לבבל על משך זמן קצר, ובא רב לנהרדעא, וזה כונת סדר התנאים ואמוראים שאמר בימי רבינו הקדוש ירד רב לבבל והורה איסור והיתר והלכות בנהרדעא, ומשם שלח ספיקותיו לרבו הקדוש, ככתובות סט. תלא ליה רב לרבי ביני חוטי, האחין ששיעבדו מהו, יתיב ר"ח קמיה, - לרב אי מכרו קמיבעיא ליה נכתוב ליה מכרו וכו', ובגיטין פ"ח ה"ג רב הוה כתיב לרבי ביני שיטייא, אבל לא היו בבבל זמן רב, וחזרו שניהם לא"י, וכמפורש בסנהדרין ה: שרב"ח חזר, ועל רב מפורש בירושלמי פאה פ"ו ה"ג וסוטה פ"ט ה"ב, רב כד נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא, אתא ההוא סבא
