שהפשט הוא, רשב"ל בעא קומי ר' בא פי' שר' בא שאל מרשב"ל.
לכן נראה ברור שאך שלושה ר' אבא סתם היו ונבארם כסדר זמנם.
ר' אבא א)
בדור שני ושלישי. בבלי ועלה לא"י, ע"פ עדות רש"ג רב שרירא גאון באגרתו ח"ב פ"ג הנדפס ביוחסין השלם וז"ל ואחרי הדורות האלה היו ר"נ ורב יהודה ור"ה ורב חסדא ורב ששת בבבל וחכמים אחרים שהיו באין ושבין כמו "רבי אבא" שהיה משארית הראשונים ור"י נפחא ור"ז וכו'. והאמת כן הוא שהכיר עוד את רב ככתובות כא: איתיביה רב ספרא לר' אבא, א"ל אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב יצחק ב"ש בר מרתא, ורב יצחק לר"ה ור"ה לחייא בר רב וחייא בר רב לרב וא"ל הנח לו וכו', ומפשטות הגמרא משמע שכולם היו בזמן אחד ובמקום אחד, וכן ב"מ קז. אשכחינהו ר' אבא לתלמידיה דרב א"ל מה אמר רב בהני קראי אמרו לו הכי אמר רב וכו'. וידוע שהיו נקראין תלמידי דרב אך בחייו או בהשנים שמלך שמואל אבל אח"כ היו כולם נקראין תלמידי דר"ה, וא"כ בע"כ היה זה עוד בחיי רב או שמואל.
ואע"פ שלא מצינו שדבר פא"פ פה אל פה עם רב אבל מצינו חולין צב. שאמר לר' ירמיה בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו. ובקידושין רפ"ב מצינו אמר ר' בא אתא עובדא קומי רב. וכן מצינו ר' אבא אמר רב כיומא סד:, ביצה טז:, מגילה ל., יבמות לז: סח: עז., גיטין פז:, ובירושלמי בכמה מקומות כדמובא באריכות בספר כנסת חקקי ישורון.
וכן מצינו ר' אבא אמר רבי (רב דק"ס) אסי כב"ב קמ:, ובכתובות מג. איתא בטעות ר' יוסי.
וכן מצינו ר' אבא אמר שמואל כברכות נ., עירובין יג:, סוכה יג:, מגילה ה., גיטין עט:, חולין צב:, ובירושלמי בכמה מקומות. ומעירובין פ"ו ה"ז משמע שדבר פא"פ עם שמואל שאמר ר' בא, ר' שמואל אסברא לי ושם איתא בפירוש שהכונה על שמואל. וכן עירובין פ"י ה"ג יספר ר' אבא מעשה באשתו של פרסי – אתא קומי ר' שמואל וכו' וידוע שהפרסים היו אך בבבל.
ואין אנו צריכין להתעקש ולומר שכל שמועתם של רב ושמואל שמע מפי תלמידיהם כדעת הגאון בעל דורות הראשונים בח"ב רכ"ט בהערה ק"ט, כי האמת עם רבינו רש"ג שהיה משארית הראשונים וזכה עוד לשמש בילדותו את רב ושמואל, ויש שרוצים לומר שבילדותו היה בא"י וקיבל מר' יוחנן וראייתם מב"מ קז. שאמרו אשכחינהו ר' אבא לתלמידי דרב – אמר להו, ר' יוחנן לא אמר הכי, מזה רוצים לומר שהיה בידו קבלות מר' יוחנן בעוד שרב היה בחיים או בימי שמואל, אבל אין שום ראיה מזה שאפשר ששמע זאת בשם ר' יוחנן, וכפשטות הלשון שאמרו ברכות כד: שר' אבא הוה קמשתמיט מרב יהודה דהוי קא בעי למיסק לא"י, משמע שזה היה בפעם הראשונה שרצה לעלות, וזה היה זמן רב אחרי פטירת ר"וש רב ושמואל. ובאמת היה ר' אבא תלמידו המובהק דרב הונא ורב יהודה.
כדמצינו גיטין מו: שאמר לר"ה למדתנו רבינו. בעי מר"ה כנזיר יג., סוטה ח:, חולין ט., נדה יב., יתיב קמיה דר"ה ע"ז ו:, וכן צ"ל בב"ק קב., ר' אבא אר"ה אמר רב הונא כשבת ה. מא. קיג:, סוכה יג:, יבמות צח., כתובות כא: קד:, נדרים עז., גיטין סג: פ: פט., קידושין ע:, ב"מ מז. קז:, סנהדרין ל:, חולין קלג., ובירושלמי ברכות פ"ז ה"א, ע"ז פ"ד ה"ח, שבועות רפ"ד, סנהדרין פ"ג ה"ט. וכן מצינו שהיה בסורא מקום ר"ה כב"מ
