הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
קנח
והנה האריכו יותר מדי, אף כי לא אמרו ולא כלום.
ודברי יאזעפוס אלה אי אפשר שיהיו כנדרי הקדש שעל זה לא הי' יכול לאמר "אבל בשום מקום ומדינה לא נמצא זה כי אם אצל היהודים".
שהרי הדבר ידוע שגם כל העמים נדרו והביאו קרבנות לבתי שקוצם, זבחי הבהבי, וגם השם קרבן על קרבנות הנקרבים הוא כן גם אצל הערביים, אשר יאמרו גם הם על זה "קרבאן" וכבר היו הערביים גם הם לעם הרבה מלפני הימים ההם.
ויאזעפוס יאמר על זה מפורש "וכבר היו גם בימים הקדמונים מנהגים רבים של בני ישראל ידועים ומפורסמים וכבר אז בימים הקדמונים ההם מצאו להם מנהגינו מהלכים בין העמים ויחקו את מעשי בני ישראל״.
וכל זה אי אפשר לאמר על הבאת קרבנות, או נדרים ונדבות של חפצים לבית המקדש, שכל זה היו דברים הנהוגים גם לכל העמים מימי עולם.
אבל דברי יאזעפוס פשוטים, ואין דבריו בענין נדרי הקדש, כי אם לנדרי איסור ומתפיס בקרבן, ששם באמת "הקרבן" הוא לעצמו שבועה, ועל זה הם דברי היוני טהעאפהראסט אשר הביא מה שהעתיק מספר חוקים של בני צור כי נאסר להם לישבע בהשבועות הנהוגים אצל עמים אחרים, ובין כל עניני שבועה אשר ימנה ויספור שם, יחשוב נם את השבועה הידועה "קרבן״.
וזה הוא באמת כדברי יאזעפוס רק אצל היהודים לבדם, אפס זולתם.
ולשון המשנה במס׳ נדרים ד׳ י״ג הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור.
ולשון המשנה שם ד׳ י׳: (מ"ג) האומר לחולין שאוכל לך וכו׳ אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן.
וכדברי הרא״ש שם "הרי זה נדר בקרבן כאילו התפיס בקרבן וסתם נודר בקרבן מתפיס״.
ולשון הרמב״ם בה׳ נדרים פרק א׳ הלכה ז׳ "האומר פירות אלו עלי קרבן, או שאמר הרי הם כקרבן, או שאומר לחבירו כל מה שאוכל עמך עלי קרבן, או כקרבן או הרי הן עלי קרבן הרי אלו אסורין עליו״.
וכל אלה נדרי איסור הן בין אדם לחבירו והלשון "קרבן״ הוא השבועה.
ועל זה יאמר יאזעפוס בצדק "אבל בשום מקום ומדינה לא נמצא זה כי אם אצל היהודים״.
לפי שזה הוא באמת אך חוקים ומשפטים אשר לא עשה כן לכל גוי, ואין אצלם מכיוצא בזה כל מאומה. וכדברי היוני שלקחו זה בני צור מעמים אחרים, ועל כן ענשו על זה בחוקי המדינה לכל אשר יעשה כן.
ועל זה הוא שיעיר יאזעפוס בצדק שמזה מבואר "שכבר בימים הקדמונים היו מנהגים רבים של בני ישראל ידועים ומפורסמים וכבר בימים הקדמונים ההם מצאו להם מהלכים בין העמים עד שהם חקו בזה את בני ישראל״.
ויאזעפוס בזמנו הביא זה בין ראיותיו נגד אפיאן להראות כי העמים ידעו את ישראל גם בימים הראשונים.
ואנחנו בימינו אלה נוכל להשתמש בראיה זו עצמה וכיוצא בה נגד אנשים מבני ישראל, אשר לא רצו לחקור בחכמת ישראל, וישתדלו בחזקת היד להכחיש את עצמינו.