שמה (הנקראים בפיהם בני חורין) .העדר הספרים והשמועות מטביע לבותם בבוץ הסכלות והפתיות, ומשקיפים נפלאות כל חדשותו נצורות לא ידעום. ראמות להם חכמות ואולתם שמחה, באמרם כי רבים חללים הפילה החכמה במהמורת האפיקורסות, נהרת החכמה לא הופיעה ולא הוגיעה להם עד הנה לבער שגיאות המוסר והבלי הנעורים, מסוה אמונה נבערת מדעת מסלף לבותם ומעור עיניהם, אוחזים מנהגי קדמוניהם ויאחזו בם, עד כי יעברו על חוקי האלהים חיים, ולא יעברו על חקיהם. ומשל בפיהם (כשוקים לפסח) :מנהג אבותינו תורה היא! בל יבחנו מי אביהם ומה מנהגם אם יש להם על מה שיסמוכו[1] או אם הוא כמנהג יהוא בן נמשי, ולא יבינו כי הלכו כן מנגד למגמת התורה, אשר בחקותיה חפצה להרחיקנו מחקות העמים, ונהפוך הוא בהם כי כן הולכים בדרכם מן הקצה אל הקצה, או יפרשו הפלגת המליצה כצורתה ואומרים :הפשט לא יופשט! או יערימו סודות ויחתרו תעלומות על דבר ברור כשמש, נשענים על המשל על כל קוץ וקוץ תלי תילים של הלכות, יחתו מחלומות ומחזיונות יבעתו, על הרעים יצומו ועל הטובים יחוגו, מתהוללים באימות ופחד לילה כי לא יזיד איש לישון בדד בחדר אחד בלילה או אשה ללכת יחידה מבית לבית, נשבעים בנר דלוק ואומרים על המלאך הזה בחשבם כי מאורי האש הם מלאכי מעלה, משוגה הבאה להם מפי הפסוק "משרתיו אש לוהט". סוף דבר נשתה גבורת איש חכם בהם ויהיו לנשים קלות מדעת, ובכל זאת לבם לא צפון משכל, כי יבינו לאשורם בענינים אחרים, ולרגעים ישלח שכלם ברקים המגלים היותו תפוש ונעכר במעבה חלאה לא עב מטבעו כשמש המכוסה בעב הענן.
הנשים יפות מראה ובריאות בשר, רק נמשלו כבהמות נדמו ולא חלק להנה בחכמה ובתבונה ודעת, אינן מכירות לדבר לקרוא או לכתוב כתב יהודית, ערבאית או ספרדית, ונשים
- ^ מגן אברהם הלכות פורים.
