אולי היה סומך עליו. אמנם לדבריך שאתה אומר שלא היה הרמב"ן סומך כלל על רוח הקדש של הראב"ד, הנה ימשך מזה שלא מהראב"ד ומאליהו הנגלה אליו נשתלשלה חכמת הקבלה להרמב"ן, ואם כן תצטרך להודות שלא מן השמים באה אליו, אבל בקבלה פה אל פה, איש מפי איש, עד התנאים ועד הנביאים עליהם השלום; כי סוף סוף לא אחשוב שתחשוד גם בהרמב"ן שהוא מלבו בדה אותה.
האורח: חלילה לי מחשוב כזאת! והנני מסכים עמך שהרמב"ן ז"ל קבל קבלתו מרבו, אבל לא אסכים עמך שהגיעה אליו הקבלה ההיא בשלשלת בלתי מופסקת, לא עד הנביאים, ואף לא עד האמוראים.
המחבר: אין זאת אלא טענת שמא, ועדות הרמב"ן ושאר גדולי עולם היא טענת בריא. ועוד ראוי שתדע, כי רבי שם טוב בן שם טוב בס' האמונות שלו (שער ד' פרק י"ד) מביא קצת מסודות הקבלה בשם רב קשישא גאון מזרע הגאונים שבמתא מחסיא, אשר הרביץ תורה בפוליא (Puglia) ושם נפטר, והוא מסר אותם לתלמידו החסיד רבנו יהודה הקדוש, והוא ר' יהודה מסרם לר' אליעזר מגרמיזא, הרי לפניך שהקבלה משתלשלת עד הגאונים, אשר כל דבריהם קבלה.
וימלא האיש שחוק פיו ויאמר לי: כמה חבילות חלומות והבלים אתה אומר אלי בפעם אחת! גאון מגאוני בבל שהרביץ תורה בארץ פוליא! מי שמע כזאת? ומה זה שאמרת גאון מזרע הגאונים? והלא הגאונים לא היו כלם ממשפחה אחת, כי חכמה היו מבקשים, ולא יחס; ולא מצאנו בגאונות המשך משפחה אחת אלא רב יהודה גאון ורב חנינא בנו ור' שרירא בנו ורב האי בנו, שהיה אחרון הגאונים בזמן. ומי הוא זה רב קשישא גאון? כי לא מצאנו השם הזה לאחד מן הגאונים. ונראה כי מלבו בדה ר' שם טוב את השם הזה, למען התעות הפתאים, שיאמינו כי איש קדמון מאד היה הגאון ההוא, מאחר שהיה שמו קשישא שענינו זקן.
עניתיו: נראה כי טעות סופר נפל בס' האמונות לר' שם טוב ובמקום רב קשישא היה לו לומר רב שרירא; תדע שהרי במפתחות הספר כתוב רב שרירא, ולא רב קשישא.
האורח: רב שרירא בסוף ימיו היה עדיין בבבל, ולא בפוליא, כי בן מאה שנה
