עיקר תוי"ט על יבמות יג

משנה יבמות, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) ארוסות. מפרש בגמרא משום שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואי אמרת תמאן ממנעי ולא נסבי. וב"ה תרווייהו ניחא להו דליפוק עליהו קלא דאישות כו' והלכך לא ממנעי:

(ב) (על המשנה) אמרו כו' משום דב"ש יהבי טעמא למלתייהו נקט להו בלשון אמרו להן:

(ב)

(ג) (על המשנה) למאן. ואיזהו מיאון, אמרה אי אפשי בפלוני בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהן ואמרה אי אפשי בפלוני כעלי, הרי זה מיאון. גמרא:

(ד) (על המשנה) שהשיאוה כו'. שהכניסוה לחופה אף על פי שקבלו הם הקדושין, אבל קדשוה אמה ואחיה אפילו לדעתה אינה מקודשת כלל וא"צ מיאון לפי שלא מצינן שתקנו חכמים שליחות לקטן. וכל הני דמוכחי דארוסה צריכה למאן דוקא כשקיבלה היא קדושיה ופירשה אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, כלומר הם פתוני לקבל הקדושין. נ"י בשם הרמב"ן ז"ל:

(ה) (על המשנה) ואחיה. או אחיה. טור:

(ו) (על המשנה) לדעתה. עבדין לה גננא ומלבישין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר. שלא לדעתה עבדין לה גננא כו' ולא מדכרין לה גבר. ירושלמי:

(ז) (על המשנה) לשמור כו'. ושהן קדושין. לא שתשמור אותן כדרך שמשמרת האגוז ותמרה. הר"מ:

(ח) (על הברטנורא) לאו למימרא. שעושה מעשה שטות דאם כן הויא כשוטה ואין קדושיה קדושין כלל אלא היינו לומר שאינה חריפה כלל ומ"מ כיון שהיא בת י' חזקה על הרוב שהיא יודעת לשמור קדושיה. כ"מ:

(ט) (על הברטנורא) לפי שכבר נקנית בקדושין דאורייתא ר"ל הביאה. הר"מ:

(י) (על המשנה) א"צ. בפני שנים אלא תלך ותעשה רצונה. הר"מ:

(יא) (על המשנה) כמפותה. כדקתני בת ישראל לכהן. רש"י. ולא שסובר ר"א א"צ מיאון שהרי מצינו לו מלמדין את הקטנה שתמאן בו לקמן במ"ז אלא כדמפרש בגמרא רא"א כו' ואין בעלה זכאי במציאתה כו' ואינו מטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון והא דלרבנן בעלה זכאי בכולהו מפרש רש"י דרבנן אפקרוהו גביה והפקר ב"ד הפקר והא דמטמא לה אם כהן הוא ואע"ג דנשואיה דרבנן כיון דירית לה הויא כמת מצוה שאין לה מי שיקברנה. גמרא:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(יב) (על הברטנורא) כדמסיק בגמרא. דמיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה ותנא דהכא פליג אדלעיל. ועתוי"ט:

(ו)

(יג) (על הברטנורא) דאילו נתגדלה אצלו, סתם ביאה ראשונה משגדלה קדושין הן, וכדלעיל בפירוש מ"ב. ועתוי"ט:

(ז)

(יד) (על המשנה) חרשות. דאין לחרשת נישואין מדאורייתא דלאו בת דעת היא אלא רבנן תקינו להו כדי שלא תשאר פנויה לעולם. גמרא:

(טו) (על הברטנורא) לעיל מ"ב כתב אם בא עליה ומיהו בגמרא דהכא איפלגי אמוראי אי בעינן שבעל או לא ולא אפסיק הלכתא וספיקא לחומרא. הרי"ף:

(טז) (על המשנה) אי. כדכתיב ואי לו האחד שיפול:

(יז) (על הברטנורא) ומיתב נמי לא יתבא תותיה דקסבר יש זיקה וטעמא דיתרחק כו' בגמרא דלמא גדלה ומיחרטה בה ור"א ס"ל מיאון דמצוה שאני:

(ח)

(יח) (על הברטנורא) אי בקטנה דאתיא לכלל דעת אי בחרשת דגדולה ובת ביאה היא. גמרא:

(יט) (על המשנה) ביאת. וה"ה חליצתה אלא משום דלא מצי למנקט ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה כלל היא:

(ט)

(כ) (על הברטנורא) ואפילו לרבנן דר"ש דמ"ז פ"י דבקטן לא תקנו נשואין כלל כו' אבל קטנה תקנו לה נשואין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאיתא בגמרא:

(י)

.אין פירוש למשנה זו

(יא)

(כא) (על המשנה) רבי אלעזר. ה"ג בלא יו"ד, והוא בן שמוע הכהן. ולעיל מ"ז גריס ביו"ד הוא בן הורקנוס:

(כב) (על הברטנורא) וכבר נחלקו בזה אבות העולם הראב"ד סובר דלא אמר ר"א דמלמדין אלא בגדולה וקטנה כדי לקיים יבום דאורייתא אבל בחרשת וקטנה דתרווייהו מדרבנן והא קיים לה בביאה ראשונה לא אמר אלא לעולם יתרחק אדם מן המיאונין, וכתב דבנוסחות ל"ג בכולן. והרמב"ן כתב שנמצא בנוסחאות בכולן וכן הוא בתוספתא וקאי אף אחרשת וקטנה, דמידי הוא טעמא דמתרחקין מן המיאונים דדילמא גדלה ומיחרטא בה וזו יוצאה עכ"פ למה תתעגן ותמתין עד שתתגדל ותחלוץ ותפסל מן הכהונה שופך מי בורו ואחרים צריכין לו ותאסר חרשת על בעלה שכנסה בהיתר. ועתוי"ט:

(כג) (על המשנה) הקטנה. אבל חרשת לא לפי שלא תקנו לחרשת שום מיאון כלל וטעמא בגמרא משום דממנעי ולא נסבי לה הואיל ולעולם יכולה למאן מפני חרשותה, אבל קטנה גבול יש לה וסבר מפייסינא לה כל שעתא עד שיעבור זמן מיאונה:

(יב)

(כד) (על המשנה) יבם קטן. גמרא קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא ומסיק אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו הא אחיו שלא היה בעולמו לא מכלל שאם היה בעולמו אפילו בן יום אחד:

(כה) (על הברטנורא) ואם תאמר, כיון דלדבריו כבר נפטרה ממנו שהרי אמר שבא אליה ופטורה ממנו בגט מאי איכפת ליה בחליצה שיצטרך כפייה י"ל שהוא מתבייש בב"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו. תוספ'. והנ"י תירץ מפני שהוא יכול לטעון אע"פ שנתתי לה גט אינה אסורה עלי בחזרה ואולי תתפייס ותחזור לי משא"כ בחליצה:

(כו) (על הברטנורא) וא"ת דכיון שנפסלה עליו אם כן לאחר שלשים היאך אמרינן דלא מוקי אנפשיה והרי היא באיסור עליו י"ל דהגט הזה נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפילו לאחר שלושים היתה היא נאמנת לומר שלא בא אלי דכיון דאיכא אסורא מוקי נפשיה מלבעול. המגיד. ועתוי"ט:

(כז) (על הברטנורא) שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנס. הר"מ. נראה שהוא מפרשה אפילו תוך שלושים וז"ש אחר שכנסה ולא כתב אחר ל'. אבל רש"י ז"ל פירש דוקא לאחר ל', ודברי רבינו נ"ל עיקר. המגיד: