עין איה על שבת ט קח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קח. הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא, אמרה לו "אלהים הבין דרכה וגו". התכונה הטובה המוארה מיסוד הקדושה והטהרה, תמצא את הארתה של תורה בכל המעשים, בכל הפעולות ובכל החזיונות. אבל הרשעה, התוכן המשטין והמחבל, אם כי עריגה כללית לאור הקודש והנשגב מוכרחת היא להמצא בכל מקום, בכל הופעת חיים, ובכל תכונה נפשית, אבל זאת העריגה תהיה רק מתנוצצת התנוצצות כללית ומקפת, ובכל מקום אשר תיחד את מבטה אליו משם יעלם זוהר הקודש והעינים יהיו פונות לעברים שונים. וסוף כל סוף לא תמצא בתכונה הרעה, ביסוד השטן, שום אפשרות להסתגל להארתה של תורה, של שפעת מקור הקודש ומקור חיי כל העולמים וכל היצור כולו. וכיון שהלך אצל ארץ לא מצא תורה מפיה. לא כדרך התם והטוהר אשר בכל דרכיו ידע את ד' ואת תורתו, כי אם הופלגו הדברים, ואחרי אשר ממקור האלהות נתרחק השטן, אז תופע לפניו מרשמי הארץ שהתורה לא בארץ היא, כי אם "אלהים הבין דרכה", ההיפוך הגמור מכל המגמה של הקדושה העליונה להשכין זיו השכינה בתחתונים, ולהנהיג חיי עולם החברותי כולם בתוכן של קודש וטוהר. "שכון ארץ ורעה אמונה".