עין איה על שבת ט פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פד. א"ר יוחנן מאי דכתיב "ד' יתן אומר המבשרות צבא רב", כל דבור ודבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. כח ההדרכה הכללית לכל העולם כולו, לשינויי הצביונות כולם שבכל עם ולשון לפלגותיהם, הכל כלול הוא בהופעת הקודש של גילוי שכינה שהאירה בגבורתה במתן תורה לישראל. העולם כולו הוכשר להארה חדשה, לקבל אור חיים קדושים ועליונים, והדרכות קדושות, מה שלא היה מוכשר לזה לפני גלות האורה העליונה של "תורת ד' תמימה". ונמצינו למדין שבכח הגבורה של מעלה, הרודה ומושל בגויים, גנוזה היא הסגולה של אוצר ההכרות של חכמה ודעת קדושים, הראויה להיות נחלקת לעמים רבים לפי שינויי תכונותיהם, הכרותיהם וכחותיהם השונים. והסגולה הזאת היא איננה רק מתקבצת מתוך ההארה הכללית של הכללת התורה בכלליות אורה, כ"א היא גנוזה וטמונה גם בכל דיבור ודיבור בפרטיותו. "ד' יתן אומר", אחד שהמון כחות, אורים של אוצרות קודש, מלאי זוהר של נגוהים גדולים מרובי הגוונים והצבעים, שכל עם ולשון יוכל לקלוט אל תוכו כפי הכשרתו ולשונו, להיות מואר באור החיים, להשיבו לתחיית נצח, וזאת היא הגבורה הנפלאה - החיה בהופעתה של החכמה האלהית המוזרחת באור קדושת התורה, - לפלג מתוכה המון פלגים וזרמים שונים להחיות אדם רב. כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשון.