עבודת הקדש/בית נתיבות/הקדמה

עבודת הקדש · בית נתיבות · הקדמה · >>

הקדמה

אמר שלמה בר אברהם זלה"ה בן אדרת. במה אקדם לה' אכף לאלהי וישועות פני, האקדמנו בעולות נתחי או אקטיר חלבי וכליותי, לשוני ומלקוחי לאלהים לאל חי כי הפליא חסדו לי לתת ספי את ספו, ויורני ויאמר לי לקחת בידי צרור כספו. קטנתי מכל החסדים אשר עשית את עבדך, כי מי אנכי אשר הביאותני עד הלום, כי אם בחסדך למלא את ידי את חקי בין חכמים לענות אף אני את חלקי. ואני בער ולא אדע חסר תבונות קצר המדע, לא נעלם ממני מיעוט ידיעתי, ולא נסתרו מעיני שפלותי ודלותי, ולו חכמתי השכלתי לבל אכנס לפנים ממחיצתי, ודי אם למלמדי הטיתי אזני ואשתה את דבריהם עם שתיקתי, ואירא כי עירום אנכי ואחבא, ואיך אעלה ובית אל אנבא. ואף אמנה אמרתי אחר כוונת הלב הדברים אמורים, ורב כי אועיל מעט אל אחד הנערים, ואני בעניי הכינותי לבית אלהי בית מדות, ופתחתי שעריו שמתי שולחן וערכתי עליו שש המערכות, וסדרתי באיסור והיתר המאכלות סדריו. ועוד הוספתי שם לעת דודים לקדושים בית הנשים, הוא הספר אשר חברתי בחסד עליון ואשר קראתי: תורת הבית. ומפני שהספר ההוא לבדו איננו משלים תקנת כל הצריך לשמירת איסור המאכל והמשתה, ייעדתי בפתיחת הספר ההוא לחבר מאמר אחר בחסד עליון בקצת הענינים הצריכים עוד למלאכה הזאת במוקצה ונולד.

על כן ראיתי לחבר עוד מאמר זה, ואכלול בו המלאכות המביאות לידי מאכל בימי הקודש, כתיקוני המבואות והחצרות ושאר הרשויות, ועירובי חצרות ושתופי מבואות ועירובי התחומין, לבאר דיני ההוצאות בשבתות וימים טובים, וכן כל דיני מלאכת אוכל נפש האסורות והמותר מהם בימים טובים, ודיני מוקצה ונולד.

על כן קראתי הספר הזה עבודת הקודש. וראיתי אני כי לא תשלם המלאכה הזאת עד שאכלול עם זה בחסד עליון מלאכות השבת, וכן שאר המאכלים האסורים כערלה וכלאים, ומה שהאדם מקדש עצמו במותר לו לעשות סייג לפרישות בנדר או שבועה. אמנם יראתי פן יאריך הספר ותקצר נפש הקורא בו עד שיגמור השם עלי לחבר בהם מאמר אחר, וחלקתי המאמר הזה לשני בתים: הבית האחד "בית נתיבות" והבית השני "בית מועד", וחלקתי אותם לשערים מסודרים כדי שיהו כל הדברים מצויין לכל במקום הראוי להם בעזר העוזר ברוך הוא ומרומם על כל ברכה ותהלה.

ועתה אפיל אני תחינתי לפני המלך יתברך, ואתחנן אל ה' ולפניו אכרע ואקוד ואשתחוה, כי הוא בעל הרחמים וחנוניו חנונים ומרוחמיו מרוחמים, לחונן אותי את הדעת ויטה אלי את החסד ואת הרחמים ויגמור עלי להתחיל ולגמור, ולא יעכבו חטא ואשמים. והוא ברחמיו וחסדיו כי רבו, יאיר בנתיבתו עיני וישמר דרכי מחטוא בלשוני, ואלהי אמן אלהי האמת ידריכני באמתו ויורני דרך אמת, ויגלה עיני ואביטה נפלאות מתורתו ואומר דבר כהלכתו כי הוא אל חפץ אמת ומודיע לעבדיו בחסדיו בסתום חכמת מעבדיו, כדכתיב (תהלים נא, ח) הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני.

הבית הראשון בית נתיבות חלקתי אותו לחמשה שערים: השער הראשון: תקוני המבוי הסתום והחצרות. השער השני: תקוני המבוי השוה המפולש, והעקום המפולש, ורשות הרבים. השער השלישי: בדיני הרשויות. השער הרביעי: ערובי חצרות ושתופי מבואות. השער החמישי: ערובי תחומין. אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי. סדרו של רבנו לבית השני: בית מועד הלכות יו"ט, הדפסנו במקומו בכרך ג אחרי חלק התשובות למס' ביצה.

שיר נאה ומשובח שיסד רבנו לספרו עבודת הקודש:

עָרוּךְ מַשְֹכִּיל עֵרֶךְ, יְקַר אֵין לוֹ עֵרֶךְ.
וּמַסְלוּל וְדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ.
צוּר כֹּל יוֹצֵר כֹּל, יְסוֹד כֹּל וּבְאֵין כֹּל.
וְסוֹף כֹּל וּדְמוּת כֹּל, לְהַקְדִּישׁוֹ קָדשׁ.
כְּבוֹד שֵֹכֶל יְגַל, כְּבוֹד חוּג יִתְגַּלְגַּל.
כְּבוֹד חֶלֶד נִדְגַּל, לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ.
בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה, וְדַעַת כָּל דָּבָר בָּנָה.
וְשָׁם אֶבֶן פִּנָּה, בְּהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ.
בּשָׁם תַּבְנִית פּוֹעֲלִים, וְתַבְנִית נִפְעָלִים.
וְיוֹרְדִים גַּם עוֹלִים, בְּאַדְמַת הַקֹּדֶשׁ.
יְסוֹד מוֹסַד לְמָסָד, גְּבוּל קֹדֶשׁ הוּסַד.
וְדַת קֹדֶשׁ יָסַד, וְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ.
בּוּבָם יִכּוֹן עוֹלָם, וְהוֹד מִצְוֹת יְשׁוּלָם.
לְבָנִים בִּגְבוּלָם, וְאָז נִצְדַּק קֹדֶשׁ.
הַכֹּל נִתְחַדֵּשׁ, וּבִשְׁמוֹ נִתְקַדֵּשׁ.
וְהוּא בַּכֹּל נִקְדַּשׁ, וְנֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ.
בּהֲיֵשׁ מַאֲזִין עָדָיו, הֲיֵשׁ מְכַחֵשׁ עֵדָיו.
 הֲיֵשׁ אֵל בִּלְעָדָיו, וְכָמֹהוּ קֹדֶשׁ.
וְאֵין יַגִּיד גָּדְלוֹ, אִנוֹשׁ יָקוּם חֵילוֹ.
בְּמָקוֹם וּזְמַן לֹא, בְּטַהֲרַת הַקֹּדֶשׁ.
וְיֵשׁ יָשִֹים מִקְרֶה, כְּנִשְׁבַּע כְּיָרֵא.
וְאִם כֹּהֵן מוֹרֶה, וְאִם לֶחֶם קֹדֶשׁ.
הֲיִכְשַׁר עִקֵּשׁ לֵב, הֲיִשְֹבַּע טוּב סוּג לֵב.
הֲיִקְדַּשׁ עֲרַל לֵב, בְּבִגְדֵּי הַקֹּדֶשׁ.
חֲדַל מִמּוֹקְשֵׁי עַם, בְּרִית קֹדֶשׁ וְעַם.
וְדַעַת לְךָ יִנְעַם, וְלִמְשׁוֹחַ קֹדֶשׁ.
וְעֵת יָקוּשׁ אוֹרֵב, זְמַן רַעַבְךָ יִרֶב.
זְכוֹר מַעֲמַד חוֹרֶב, וְסִינַי בַּקֹדֶשׁ.
דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב, וְעַל פֶּה זֵר זָהָב.
וְהַמִּכְתָּב מִכְתָּב, אִלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ.
נְסָה אוֹר בִּמְזִמַּת, יְסוֹד דַּת וּבְתֻמַּת.
יְשָׁרִים וּלְעוּמַת, תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ.
הֲלֹא אֶל יַד מַעֲגָל, מְאוֹר שִֹכְלָם יִגָּל.
וְהֵמָּה הַגִּלְגָּל, וּמִקְדָּשׁ הַקֹּדֶשׁ.
דְּרוֹשׁ בְּמִקְרָאוֹת, הֲלָכוֹת נִפְלָאוֹת.
וְלֹא תָבֹא לִרְאוֹת, כְּבַלַע הַקֹּדֶשׁ.
חֲדַל מִן הַמּוּפְלָא, וְתָבִין בַּנִּגְלָה.
קְחָה סֵפֶר נַעֲלָה, וְאֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ.
וּבוֹ תִקְנֶה חוֹפֶשׁ, וּבוֹ תִמְצָא נוֹפֶשׁ.
בְּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ, וְכָל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ.
וּבוֹ תָסִיר חֶדֶק, וּבוֹ תַחֲזִיק בֶּדֶק.
וּבוֹ שַׁעֲרֵי צֶדֶק, לְמַלְכִּי בַּקֹּדֶשׁ.
וְעוֹרְכֵי מַעֲרֶכֶת, תְּעוּדָה נִכֶת.
נְכוֹנִים לִמְלֶאכֶת, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ.
הָאֵר דַּרְכְּךָ אִישׁ לֵב וּבַעַל נֶפֶשׁ, בֵּית אֵל וְתִשָֹא אֶל אִלֹהִים נֶפֶשׁ.
וֶאִחוֹז סֵפֶר חֲמוּדוֹת אֶל טְהוֹר יַד מַחֲמַד עַיִן וְתַאֲוַת נֶפֶשׁ.
וּרְאֵה אֲמָרָיו נִתָּנוּ צוּף דְּבַשׁ בָּהּ כָּל מַחֲמַדֵּיהֶם לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ.