ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פד ב
"וַתַּזְרֵנִי" וַתְּאַזְּרֵנִי. ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא מבנין הִפְעִיל משרש זרה.
אחד. העתידים – אֵחָד. יֵחָד וכולי – "אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מט, ו) ואפשר שיהיה שרשו יחד. וכן "אַל־יִ֭חַדְּ בִּימֵי שָׁנָה" (איוב ג, ו). ובא דגש הדל"ת לתקן הקריאה לפי שהמלה מלעיל, ואלו היתה מלרע היתה כמו "וְלֹא יִחַ֖ם לוֹ" (מ"א א, א).
אחז. העתידים – אוֹחֵז. יֹאחֵז. תֹּאחֵז. כמו "וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי" (שופטים כ, ו), "וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב" (ש"ב כ, ט), "יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח" (איוב יח, ט), והוא נכתב באל"ף. וכן "צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן" (ישעיהו יג, ח), "הֲלוֹא חֲבָלִים יֹאחֱזוּךְ" (ירמיהו יג, כא) וחי"ת "יֹאחֱזוּךְ" בשוא-וסגול. והנִפְעַל – נֶאֱחַז. נֶאֱחֶזֶת וכולי. ובא ברפיון – "וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם" (במדבר לב, ל) – להקל.
אחר. העתידים – אֵחַר. יֵחַר. תֵּחַר וכולי. כמו "וָאֵחַר עַד עָתָּה" (בראשית לב, ה). ובבנין הִפְעִיל, העתידים – אוֹחַר. יוֹחַר. כמו "וַיּוֹחֶר מִן הַמּוֹעֵד" (ש"ב כ, ה). ולא נגזור עליו שהוא מן הכבד, כי יוכל להיותו מן הקל כמו "וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב" (ש"ב כ, ט), "וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד" (ש"א כג, ד). אך לפי שמצאנו עתידי הקל במשקל אחר – "וָאֵחַר עַד עָתָּה",[1] נאמר על זה שהוא מן הכבד, ואף על פי שמצאנו בשרש אהב עתידי הקל בשני המשקלים, זה הוא יותר קרוב היותו מן הכבד.
אכל. העתידים – אוֹכַל. יֹאכַל. תֹּאכַל וכולי. האותיות הנוספות בחולם ועי"ן-הפֹעל בפתח. ופעמים כשתבוא בהפסק בצרי כמו "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" (בראשית ב, טז), "מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל" (בראשית ג, ב), "לַחְמֵנוּ נֹאכֵל" (ישעיהו ד, א) וכולי. וכן מן אמר – "אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (משלי א, כא). ומפני זה כתב רבי יונה כי כל וְיֹאמַר, וְיֹאכַל פתח באתנח וסוף פסוק לזה הטעם, לפי שהם מועתקים מצרי. ואף על פי שהצווי בחולם אֱכוֹל, אֱמוֹר, ומנהג הלשון להיות הצווי והאית"ן שוים – פְּעַל – יִפְעַל, פְּעוֹל – יִפְעוֹל, אבל נהגו זה המנהג באֹכַל, אוֹמַר לפי שהניחו בהם פ"א-הפֹעל והניעו אותיות אית"ן בחולם, והיה כבד עליהם שני קבוצין כאחד אלו היה אומר יֹאכֵל, יֹאמֵר, ולכן הניעו עי"ן-הפֹעל בהם בפתח. ואף על פי שנשתמשו
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ אבל "וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר" (בראשית לד, יט) הוא עבר מבנין פִעל.