ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נז א
הבנין, האות המשמשת בצרי כמו שהיתה הה"א אם לא נפקדה – "בֵּהָרֵג הֶרֶג" (יחזקאל כו, טו), "בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק" (איכה ב, יא).
וכן תאמר כל האית"ן, כי הנח הבא אחר הצרי תשלום הדגש – שלא יקבלו אותיות הגרון דגש והם א"ח ה"ע, וכן הרי"ש לא תקבל דגש כמוהם – לפיכך יבואו אותיות אית"ן על הרי"ש בזה הטור בצרי. כמו "בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ" (משלי כב, יג), "וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם" (יונה א, ה).
ונמצאת הרי"ש דגושה במקומות מעטים – "לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ" (יחזקאל טז, ד); "הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ" (ש"א י, כד); "הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה" (ש"א יז, כה); "הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה" (מ"ב ו, לב); "בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ" (ש"א א, ו); "שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל" (שה"ש ה, ב); "מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד, י). וכן מלה זעירא בבא עליה מלה מלעיל כמו "מַֽעֲנֶה־רַּ֭ךְ" (משלי טו, א); "וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְא֣וּמָה רָּ֑ע" (ירמיהו לט, יב); "יָד לְיָד לֹא־יִנָּ֣קֶה רָּ֑ע" (משלי יא, כא); "אָהַ֣בְתָּ רָּ֣ע מִטּוֹב" (תהלים נב, ה); "מָחַ֤צְתָּ רֹּאשׁ֙" (חבקוק ג, יג).[1]
וכן האל"ף נמצאת דגושה בארבעה מקומות – "תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה" (ויקרא כג, יז), "וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה" (בראשית מג, כו), "וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ" (עזרא ח, יח), "עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ" (איוב לג, כא). לפיכך יבא תשלום הדגש על הרי"ש ועל האל"ף ברוב לפי שידגשו פעמים, ולא כן העי"ן והחי"ת והה"א, לפיכך יבא עליהם פעמים תשלום הדגש ופעמים לא יבא כמו שהראיתיך באותיות השמוש וכמו שאראך עוד בבנין הדגוש.
ואלה שמות האבנים העוברים[עריכה]
נִפְקַד. נִפְקַדְתָּ. נִפְקַדְתִּי.
נִפְקְדוּ; ובהפסק בקמץ – "נִבְהֲלוּ נֶחְפָּֽזוּ" (תהלים מח, ו), ונשאר עם השוא – "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲ֑דוּ" (תהלים מח, ה).[2] נִפְקַדְתֶּם. נִפְקַדְנוּ.
נִפְקְדָה; והומרה הה"א בתי"ו במלת "וְנִשְׁכַּחַת צֹר" (ישעיהו כג, טו) וכלו פתח, וכן "וְנֹכָֽחַת" (בראשית כ, טז) אבל הכ"ף בו קמוצה מפני ההפסק. נִפְקַדְתְּ; ואם למ"ד-הפֹעל גרונית