ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מג ב
על שם האדם, לפי שהשם הוא הידיעה, ואין צריך ידיעה אחרת. ולא תאמר הָאַבְרָהָם, הַיִּצְחָק. ומה שאמר "אָמַר הַקּוֹהֶלֶת" (קהלת יב, ח), הוא שם-תאר לנפש שלמה המאספת החכמות. וכן לא יבואו עמו אותיות הכנוי, מזה הטעם, לא תאמר אַבְרָהָמִי, יִצְחָקִי. וכן לא יאמרו מהם בלשון רבים – אַבְרָהָמִים, יִצְחָקִים. וה"א "הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי" (ש"ב כד, טז), שהוא בה"א, אפשר שהוא שם-תאר. ו"שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה" (דברים ג, יג) הוא שם-היחס, כמו "הַמְנַשִּׁי" (דברים כט, ז). וכן "אֶרֶץ הַמָּגוֹג" (יחזקאל לח, ב), וכן "קִרְיַת הָאַרְבַּע" (בראשית לה, כז) הוא שם-היחס, או הוא שם-תאר לענק הגדול, לפי שהוא היה האדם הגדול בענקים, והיו ארבעה – הוא ושלשת בניו, ועל שם-היחס תבוא ה"א-הידיעה ואף על פי שראש היחס היה שם-אדם שלא תבא עליו ה"א-הידיעה, אחרי ששב השם ההוא יחס, תבוא עליו ה"א-הידיעה. כמו "לְאַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית יד, יג) – המתיחס אל עֵבֶר; וכן "אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי" (שמות ד, יד) – המתיחס אל לוי בן יעקב; "וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי" (שופטים יא, א); "הַיַּחְצְאֵלִי" (במדבר כו, מח); "הַיִּשְׂרְאֵלִי" (ויקרא כד, י). לפיכך יבוא בלשון רבים "עִבְרִים" "לְוִיִּם" שהוא מן "עֵבֶר" ומן "לֵוִי".
וכאשר השם מחובר משני מלים, יבא פעמים ה"א-הידיעה על השני. כמו "אֲבִי הָעֶזְרִי" (שופטים ו, יא) שהוא מן "אֲבִיעֶזֶר". וכן ביחס המקום – "בֵּית הָאֱלִי" (מ"א טז, לד) שהוא מן "בֵּית אֵל"; וכן "בֵּית הַלַּחְמִי" (ש"א טז, א), "יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי" (ש"א ו, יד), מן "בֵּית לֶחֶם" מן "בֵּית שֶׁמֶש".
ושם-מקום, פעמים עם ה"א-הידיעה. כמו "הָעָי" (בראשית יג, ג), "בַּקַּרְקֹר" (שופטים ח, י), "בַּסֻּכּוֹת", "בַּשִּׁטִּים" (במדבר כה, א), "וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה" (ש"א כג, יח).
וכן לא יסמך שם-מקום אלא מעטים מצאנום סמוכים. כמו "עָר מוֹאָב" (במדבר כא, כח), "צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ס, יד).
ופעמים תשמש הה"א במקום אֲשֶׁר. כמו: "אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ" (ש"א ט, כד), רוצה לומר, אֲשֶׁר עליה. וכן הה"א שמצאנו בעוברים ובעתידים – שלא תשמש בהם ה"א-הידיעה כמו שכתבנו – היא במקום אֲשֶׁר. כמו "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה" (בראשית מו, כז); "וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ פֹה" (דה"א כט, יז); "הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם" (מ"א יא, ט); "אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה" (דניאל ח, א) – כמו: אֲשֶׁר באה, אֲשֶׁר נמצאו, אֲשֶׁר נראה.