ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כה ב
"בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע" (ויקרא יג, נז); "אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע א, ב); "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם" (שמות ז, יא); "הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה" (ירמיהו ט, יד); "וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ" (יחזקאל י, ג); "לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה" (ירמיהו נב, כ) והדומים להם.
ויש שתבא הידיעה אחריו עם הכנוי – "כְּאִמָּה בִּתָּהּ" (יחזקאל טז, מד), וזה היה לענין הדמיון.
וכן פעמים יבא השם במקום הכנוי, כמו "נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי" (בראשית ד, כג), כמו נָשַׁי; "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'" (שמות כד, א), במקום אֵלַי; וכן "וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל" (ש"א יב, יא), כמו וְאוֹתִי; וכן "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב, כ), כמו וְלוֹ; "וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" (דניאל ט, יז), כמו לְמַעַנְךָ.
פתוחי פָּקַד עשרה[1][עריכה]
פְּקָדוֹ – העי"ן קמוצה. כמו: "וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים" (בראשית לא, ז); "וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ" (ירמיהו לא, ט). או פְּקָדָהוּ – כלו קמוץ – "וּקְרָאָהוּ אָסוֹן" (בראשית מב, לח).
פְּקָדְךָ – העי"ן בקמץ, כי הוא מלעיל לעולם – "צוּר יְלָֽדְךָ֖ תֶּשִׁי" (דברים לב, יח); "וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁשׁ שָׁנִים" (דברים טו, יב).
ופעמים תכתב ה"א המבטא אחר כ"ף הנמצאת הקמוצה, כמו "וַחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה" (תהלים קמה, י), "וְלֹא יַעֲנוּכָה" (ירמיהו ז, כז), "כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה" (מ"א יח, י), "וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם" (מ"א יח, מד), "לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה" (יחזקאל מ, ד) והדומים להם.[2]
או פְּקָדֶךָ – כשיבא בהפסק – ולמ"ד-הפֹעל בסגול – "שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶ֑ךָ" (משלי כג, כב). ופעמים יבא כך עם הזקף, כמו: "אָבִיךָ קָּנֶ֔ךָ" (דברים לב, ו).
או למ"ד-הפֹעל בקמץ והכ"ף בשוא – פְּקָדָךְ, וכן כל כ"ף נכח הזכר הנמצא, והיה כן שלא