ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יח ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · יח ב · >>

נוספת בסופה – "חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ" (ירמיהו ה, כב), "כָּל הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ" (תהלים עב, טו), "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" (תהלים נ, כג), "יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ" (דברים לב, י).

ותבא בתוספת ה"א, כמו "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (ישעיהו ה, יט).

והשש ועשרים

בת ארבע אותיות בתוספת תי"ו בתחלה, להורות על יחיד נמצא שפעֻלתו לזמן עתיד. והנמשל תִּפְעַל בפתח או תִּפְעוֹל בחולם.

ובמקף בקמץ-חטף – "אִם חָטָאתָ מַה־תִּפְעָל־בּ֑וֹ" (איוב לה, ו), "וַתִּכְרָת־לָ֣ךְ מֵהֶם" (ישעיהו נז, ח), "וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל־בָּ֑הּ" (זכריה ט, ב).

ופעמים בתוספת ה"א – "וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה" (ישעיהו ה, יט), "וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם" (יחזקאל כג, כ), "וַתַּעְגְּבָה עֲלֵיהֶם" (יחזקאל כג, טז), "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה" (משלי א, כ) – אלה התי"ו לנקבה. ובתי"ו לזכר – "תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה" (איוב יא, יז).

והשבע ועשרים

בת ארבע אותיות עם תוספת נו"ן בתחלה, להורות על רבים או רבות מדברים-בעדם שפעֻלתם לזמן עתיד. והנמשל נִפְעַל בפתח או נִפְעוֹל בחולם.

ובמקף בקמץ-חטף – "כִּי תֹאמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־ל֑וֹ" (איוב יט, כח).

ופעמים רבות בתוספת ה"א.

והשמנה ועשרים

בת חמש אותיות עם תוספת יו"ד בתחלה ווא"ו בסופה להורות על רבים נסתרים שפעֻלתם לזמן עתיד, ופעמים רבות בתוספת נו"ן בסופה, והנמשל יִפְעֲלוּ.

ואם בהפסק, אשר הם לגזרת יִפְעוֹל יהיו בחולם ומלעיל.

ובאו זולתי הפסק בחולם, אבל הם בהעמדת טעם – "וּבְעַד הַשֶּׁלַח יִפֹּ֖לוּ" (יואל ב, ח), "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹ֖דוּ" (בראשית טו, יד), "וּבִגְדֵיכֶם לֹא־תִפְרֹ֙מוּ֙" (ויקרא י, ו), "וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙" (דברים יג, ה) – כֻלם מלעיל.

אבל כשנוספה בהם הנו"ן קריאתם מלרע – "עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙" (רות ב, ט), "וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתֽוּן" (שמות לד, יג), "יִדֹּדוּן יִדֹּד֑וּן" (תהלים סח, יג).

ובא העי"ן בשוא בהפסק – "עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּל֑וּ" (תהלים מה, ו).

ובא שורק תחת חולם במלת "יִשְׁפּוּטוּ הֵם" (שמות יח, כו), והוא מלרע.

ואשר לגזרת יִפְעַל בפתח, בהפסק בקמץ, וכן בזקף – "וְאִם בְּאַחַת יִתְקָ֑עוּ" (במדבר י, ד), "וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָֽרוּ" (בראשית מב, לד), "לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָ֔חוּ" (במדבר יג, ב). ובאו זולתי הפסק קמוצים אבל הם בהעמדת טעם – "כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּ֖עוּ" (ירמיהו נ, י); "חֲרָדוֹת יִלְבָּ֙שׁוּ֙" (יחזקאל כו, טז); "וְהָיָה טֶֽרֶם־יִקְרָ֖אוּ" (ישעיהו סה, כד); "לֹא יִרְעָ֙בוּ֙ וְלֹא יִצְמָ֔אוּ" (ישעיהו מט, י); "רָאשֵׁיכֶם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀" (ויקרא י, ו);