ספר זרובבל

הדבר אשר היה אל זרובבל פחת יהודה [בעשרים וארבעה לחדש השביעי בחג (אחר החג)] המראה הזה [הראני ה׳] ואני הייתי מתפלל לפני ה', כחזיון המראה אשר ראיתי על נהר כבר, ואומר ברוך אתה ה׳ מחיה המתים. דנהם לבבי עלי לאמר איך יהיה צורת הבית לעולמים. ויענני מדלתות השמים ויאמר לי האתה זרובבל פחת יהודה? ואומר אני עבדך. ויצא אלי קול וידבר עמי כאשר ידבר איש אל רעהו, קולו שמעתי ומראהו לא ראיתי, ואקום ואתפלל כבתחילה ואגמור תפלתי ואפנה לביתי. וביום אחד עשר לחדש אדר היה מדבר עמי ויאמר לי בוא אצלי שאל ממני, ואומר מה אשאל, קצרו ימי [קרב] קצי ומלאו ימי. ויאמר לי אני אחייך, (ויאמר אלי תהי חי). ותשאני רוח בין השמים ובין הארץ ויוליכני לנינוה העיר הגדולה, והיא עיר הדמים, ויצר לי מאד, ואקום מצרה להתפלל ולחלות את פני אלהי ישראל ואתוודה על פשעי וחטאתי ואומר אנא ה׳ חטאתי פשעתי ואשמתי כי נחלו (גדלו?) כאבי. אתה הוא אלהי ישראל אשר עשית הכל ברוח פיך ובמאמרך מתים יחיו. ויאמר ה׳ אלי לך אל בית התורף (נ״א בית הלצות) מקום השוק, ואלך כאשר צווני. ויאמר אלי פנה לך הלאה, ואפנה ויגע בי וראיתי איש נבזה ופצוע, ויאמר אלי האיש הפצוע ונבזה: זרובבל! מה לך פה. ואען ואומר רוח ה׳ נשאני באשר לא אדע ויוליכני בזה המקום. ויאמר אלי אל תירא למען הראותך הובאת הנה. וכשמעי דבריו נחמתי ושאלתי לו מה שם המקום הזה, ויאמר אלי זו היא רומא רבה שאני אסור בה בכלא עד בא קיצי (נ״א: אני משיח השם שאני אסור פה עד עת קץ). וכשמעי זאת הסתרתי פני רגע ממנו ואשוב ואביט אליו והסתרתי עוד כי יראתי, ויאמר אלי אל תירא ואל תחת למה אתה מחריש [והסתרת פניך ממני], ואומר שמעתי שמעך כי משיח אלהי [יעקב] אתה, ומיד נדמה אלי כנער מכלול יופי ונעים אין כמותו. ואומר אליו מתי יאיר נר ישראל? [ומתי תבוא הגאולה] ובאמרי לו הדברים האלה והנה איש בעל [שש] כנפים בא אלי ויאמר אלי (נ״א מוסיף עוד: מה תשאל למשיח השם? ועניתי ואמרתי מתי יבא קץ הישועה ויאמר לי) כי הוא היה שר צבא ישראל שנלחם עם סנחריב ועם מלכי כנען ועתיד הוא להלחם מלחמת ה׳ עם משיח ה׳ ועם המלך עז פנים ארמילוס בן אבן שיצא מהאבן. ויוסף מטטרון המלאך ויאמר לי [אני הוא מט״ט שר הפנים ומיכאל שמי וישימני להיות על עמו ועל אוהביו] אני שנהגתי את אברהם בכל ארץ כנען ואני הוא אשר פדיתי את יצחק ונאבקתי עם יעקב במעבר יבוק, ואני שנהגתי את ישראל במדבר מ' שנה בשם ה', ואני שנגליתי ליהושע בגלגל ואני הוא ששמי כשם רבי ושמו בקרבי. ואתה זרובבל [בן שאלתיאל] שאל ממני ואגידה מה יקרה לעמך באחרית הימים. [ואען ואומר מי האיש הזה] ויאמר לי זה משיח ה׳ הצפון כאן עד עת קץ (נ״א: ויאמר לי משיח ה׳ אשר יבא בעת קץ ושמו מנחם בן עמיאל ונולד לבית דוד מלך ישראל [בבוא נבוכדנצר על ירושלם] וישאהו רוח ויצפנהו כאן עד עת קץ). ואני שאלתי למטטרון [מה האותות אשר יעשה מנחם בן עמיאל זה] ויאמר אלי מטה ישועה יתן הש״י לחפצי בה אם מנחם וכוכב יגיה לפניה, [וכל הכוכבים ממסלות מלחמותיהם], ותצא חפצי בה ותהרוג ב' מלכים, שם האחד נוף מתימן [שיניף ידו על ציון] ושם השני אטרס מאנטוכיא, ואותות האלו יהיו [בשנה החמישית] בחג השבועות, ויאמת הדבר כשיבנה העיר ארבע מאות ועשרים שנה ויחרב שנייה, ועשרים שנה לכשיבנה רומא וימליכו בה שבעים מלכים, וכשגמרו עשרה מלכים בה והעשירי יחרוב בית המקדש ויוסר התמיד. ומאותו יום חשוב לך תשע מאות ותשעים שנה תהיה תשועת ה׳ ויזכור עם קדשו לגאלם לנטלם לנשאם ולקבצם. והמטה אשר יתן ה׳ לחפצי בה אם מנחם משקד (מן שקדים) הוא והוא נטמן ברקת (עיר נפתלי), והוא מטה אהרן ומשה ודוד מלך ישראל. והוא המטה אשר פרח באוהל מועד ויצץ ציץ ויגמול שקדים, ואליהו בן אלעזר גנזו ברקת, והיא טבריה, ושם גנזו משיח בן אפרים. ויען זרובבל בן שאלתיאל ויאמר (למיכאל) בי אדוני מתי יבא נר ישראל ומה יהיה אחרי כל זאת. ויאמר לי משיח בן יוסף יבא חמש שנים אחר חפצי בה ויקבץ כל ישראל כאיש אחד ויעמדו ארבעים שנה בירושלם ויקריבו קרבן, [ויתיחסו בני ישראל למשפחותיהם] ואז יעלה מלך פרס על ישראל ותהיה צרה גדולה בישראל, ותצא חפצי בה אשת נתן הנביא עם המטה אשר יתן ה׳ לה, ויתן ה׳ בהם רוח עועים ויהרגו איש את אחיו, ושם ימות רשע. וכשמעי דבריו נפלתי על פני ואמרתי לו הגידה לי האמת על עם קדש. וידבק בי ויראני אבן בדמות אשה ויאמר אלי אבן זאת ישכב שטן עמה ויצאו ממנה ארמילוס והוא ימלוך על כל העולם כלו ואין מי יעמוד לפניו וכל מי שלא יאמין בו ימות בחרבו הקשה, ויבא בארץ ישראל עם עשרה המלכים לירושלם ויהרוג שם משיח בן יוסף וששה עשר צדיקים עמו ויגלו ישראל במדבר, וחפצי בה אם מנחם עומדת שם לא יראה אותו רשע. [והאותות המגיעות האלה יהיו בשנה הששית לחדש החמישי הוא חדש אב בששה לחדש] ומלחמה זו תהיה בחדש אב. אז ואז תהיה צרה בישראל שלא היתה כמותה בעולם וינוסו בצריחים ומערות ומדברות, וכל או״ה יטעו אחר אותו רשע שטן ארמילוס חוץ מישראל [וידקור שירון את נחמיה], ויספדו כל ישראל את נחמיה בן חושיאל שנהרג ותהיה נבלתו מושלכת לפני שערי ירושלם וחיה ועוף לא יגעו בה. [ולאחר אחד וארבעים יום יקברו הקב״ה בקבורת בית יהודה. ואני זרובבל הוספתי לשאול למט״ט שר הפנים על אותות נגיד ברית עם קדושים, ויאמר לי העגל הזה הוא ירבץ ויכרת סעיפה של הכרך הזה היא נינוה עיר הדמים והיא רומא רבתי, ואמרתי לו אדוני מתי קץ? ויבא וידבק בי ויאחז בידי, ויביאני בית הלצות ויראני שם אבן שיש ולה כפני בתולה אשר לא ידעה איש, ויאמר אלי מה אתה רואה, ואומר אני רואה אבן אחת בדמות אשה ודמות פניה כאשה יפיפיה, ויען המדבר אלי ויאמר האבן הזאת היא אשת הבליעל, ובשעה שידעה אותו הבליעל ותהר ותלד את ארמילוס, והיא תהיה ראש לכל עבודה זרה, והדבר הזה בנבואת ה׳ אל זרובבל]. כשמעי דבריו ויצר לי מאד ואקום להתפלל לפני ה', וישמע וישלח את מלאכו אלי ואדע כי הוא המלאך הדובר בי ואשתחוה לפניו. ויאמר אלי מה לך זרובבל, ואומר אליו הבהילני רוח, ויעמוד מטטרון ויען ויאמר זרובבל! שאל ממני בטרם אלך מעמך, ואשאל לו ואומר מתי יבוא נר ישראל? ויען אלי ויאמר חי ה׳ אשר שלחני כי אומר אליך את מעשה הש״י, כי הקול הקדוש שלחני אליך להגידך את כל אשר תשאל. ויאמר אלי מיכאל גשה נא אלי ושים לבך לאשר אני אומר אליך כי אמת הדבר בשם אלהים חיים. ויאמר אלי: מנחם בן עמיאל יבא פתאום בחדש ניסן [בארבעה עשר בו] ויעמוד על בקעת ארבאל [אשר ליהושע בן שרף] ויצאו אליו כל חכמי ישראל, ולהם יאמר בן עמיאל, אני הוא משיח אשר שלחני ה׳ לבשרכם ולהצילכם מיד צורריכם. ויביטו בו החכמים ויבזוהו כמו שאתה בזית אותו [ולא יאמינו בו], ותבער בו חמתו וילבש בגדי נקם תלבושת, ויבא בשערי ירושלם ועמו אליהו הנביא ויקיצו ויחיו את נחמיה בן חושיאל הנהרג ויאמינו במנחם בן עמיאל. ה[וזה דבר ה׳ אשר דיבר מט״ט שר צבא ה׳ באמת, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים ועצת שלום תהיה בין שניהם], וכך השביעני מטטרון כי [ביום אחד ועשרים לחדש הראשון] למלאות חרבות ירושלם תשע מאות ותשעים שנה תהיה תשועת ה׳ [יבא מנחם בן עמיאל בימי ארמילוס אשר תלד הצלם]. מנחם ואליהו יעמדו על הים הגדול ויקראו במבואיו, ויצאו כל פגרי ישראל שהשליכו עצמם בים מפני שוביהם [בעמק יהושפט כי שם יהיה משפט לרשעים ושמחה לצדיקים, בחדש השני הוא חדש אייר]. ואז תעל עדת קרח ויבואו אצל משה ויחיו מתי מדבר ואסף דגל הקרחי [אשר פצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת בתיהם ואת אהליהם בערבות יריחו על נחל השיטים, ובשמונה עשר בו ירעשו ההרים והגבעות ותתנודד הארץ וכל אשר עליה והים וכל אשר בו. ובאחד לחדש השלישי יבואו מתי מדבר ויעשו חבורות חבורות עם אחיהם על נחל השיטים, ובשמונה עשר בו לחדש סיון יהיה רעש בבתים ובחומות ובמגדלים ותרגז הארץ ויושביה], וירד הש״י בהר גריזים וההר יבקע מגערתו וילחם בגוים ההם, כאיש מלחמות יעיר קנאה, ויבא משיח בן דוד ויפח באפיו של ארמילוס וימיתהו, וכל ישראל יראו בשוב ה׳ ציון (שנאמר עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון) כאיש מלחמות וכובע ישועה בראשו וילבש שריון וילחם בארמילוס ובחייליו, ויפלו כולם פגרים מתים בבקעת ארבאל. וימלטו שרידים ויתקבצו בסלע חמשה אלף וחמש מאות, ולבושי שריון מאה אלף וחמש מאות מישראל ונחמיה בראשם ויהרגום. ואחרי זאת יבא מנחם בן עמיאל ונחמיה ואליהו ויעלו לירושלם ובחדש אב [בו ביום אשר ספדו על נחמיה] ישבו בחרבות ירושלם, והיתה שמחה גדולה לישראל ויקריבו קרבניהם ויערב לה׳ מנחת יהודה וישראל כבראשונה וירח ריח נחוחינו וישמח מאד בהדר הבית הבנוי למעלה [ויצא משיח ה׳ וכל ישראל אחריו ברגליהם ויעמדו לפני שערי ירושלם מול הר גריזים, והאל הקדוש יעמוד בראש ההר, והאימה תכבד על השמים ושמי השמים ועל המים ותנוביהם ועל ההרים ויסודותיהם, ולא ימצא בכל בריה רוח ונשמה, כי יעלה הקב״ה נגד הכל על הר הזיתים. ותראינה ציון וירושלם ותאמר ציון מי ילד לי את אלה ואלה איפה הם (ישעיה מ״ט כ״א), ויעל נחמיה לירושלם ויאמר הנה בניך אשר ילדת ואשר גלו ממך, גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך (שם נ״ד ב'). ויראני מט״ט הדובר בי את כל הדברים האלה], והוסיף בה באורך וברוחב, [וראיתי חומותיה מקיפות סביבותיה] מן המדבר והלבנון ומן הנהר הגדול נהר פרת ועד הים האחרון. ויראני הבית וההיכל בנוי על חמשה ראשי הרים, ואשאל לו מה שמם, ויען לי לבנון והר המוריה ותבור וכרמל וחרמון [ויען מט״ט ויאמר אלי האות הזה יהיה למלאות לחרבות ירושלם תשע מאות ותשעים שנה תשועה לה', אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיה כ״א י״ב). בשנה החמישית יבא נחמיה בן חושיאל ויקבץ ישראל לירושלם, בשנה הששית תעמוד חפצי בה אשת נתן בן דוד הנולד בחברון (עי׳ זכריה י״ב ובפירושים שם) ותהרוג שני מלכים נוף ואטרס (עי׳ לעיל), ובשנה השביעית יציץ שרש ישי הוא מנחם בן עמיאל]. וואלו הם העשרה מלכים אשר יקומו על האומות בשבע שנים (קודם בוא המשיח): הראשון סליקוס מאספמיא, השני ארטימוס ממדינת הים, השלישי קילוס (טליס) מגיתו, הרביעי פאולוס מגליא, החמישי דומטריס (מאדור) ממרטניא, הששי מרקולוס מאיטליא, השביעי ארכטונוס מאדמוס (מרודמא), השמיני מספליסניס (אפעלסטוס) מארם נהרים, התשיעי פרוס (שירון) מפרס [יבוא ויערוך מלחמה בבקעת ארבאל ויצא עליו נשרב ויכהו ויבוא וימלוך באותו בקעה. הוא מתחיל ליטע אשרות אשר שנא ה', כי ביום ההוא שכר אדם לא נהיה ושכר הבהמה איננו, וארבע מזבחות יבנה ויכעוס לה׳ במעשיו, ורעב גדול יהיה על פני כל הארץ חמשה וארבעים יום, וישראל ומלכיהם ונביאיהם יפוצו על מדבר ירושלם ועל נחל השיטים, ומלוח על שיח קוטפים למחיתם. בו ביום ומעיין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השיטים], ומלך העשירי הוא ארמילוס בן אבן [שיש שבבית התורף של לצים, וכל הגוים בכל המקומות יבואו ויעמדו לפני האבן, ויקטירו לפניה, ולא יוכלו לראות פניה מיופיה, וכל אשר יגבה לבו להביט אליה לא יוכל], וזה סימן דמות ארמילוס: שער ראשו [צבוע] כזהב וכבול, וידיו עד עקבי רגליו, [ושתים עשרה אמות קומתו] ופניו ארוך וזרת בין עין לעין, ועיניו עקומות ושני קדקדין לו, וכל רואיו ייראו ממנו. [ואחרי כן יבא לפניו מנחם בן עמיאל מן נחל השיטים ויפח באפיו וימיתהו כמו שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה י״א ד׳)]. מיד אחריו והיתה לה׳ המלוכה, ועינינו תראינה הקריה הנסוכה, אשר בגלות נמשכה, בחטאנו עד הנה התוחלת נמשכה [ויקבלון מלכותא קדישי עליונים. אלה הדברים שהגיד מט״ט שר צבא ה׳ לזרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה בתוך הגולה בימי מלך פרס, ויכתבם זכריה בן עדוא ואליהו הנביא לעם שיגיעו באחרית הימים. ויקח ה׳ את זרובבל וישימהו עם מנחם בן עמיאל לימים ושנים ועתים, עת קץ יביא עמו לכל קהל ישראל דברי שלום. המקום יזכנו לראות בית המקדש בבנינו ולראות משיח צדקנו במהרה בימינו אמן אמן אמן, סלה סלה סלה]. זסליק ספר זרובבל