ספר הבדיחה והחידוד/אכסניות ואכסנאים

דרויאנוב
ספר הבדיחה והחידוד
אכסניות ואכסנאים
→קרתנים, יושבי-כרכים והולכי-דרכים	אכלנים ושתיינים←

א

768

אורח בא לעיירה ונכנס לאכסניה. ערבית אכל שליש ושתה ‏שני שלישים והלך לישון. למחר שאל לו בעל-האכסניה: - רבי אורח כיצד ישנת? החזיר לו האורח: - ברוך השם. נחלק עלי הלילה. עד חצות הייתי אני שתוי וישנתי; אחר-חצות היו הפשפשים שתויים – ושוב ישנתי.

769

אורח נכנס למסעדה והזמין כוס טה. כשהביאו לו אמר לדייל: - טרח והבא כפית אחרת; זו כולה חלמון של ביצה. התריס הדייל: - אדוני, שמא חלמון של ביצה יש בו משום שעטנז?

770

אורח בא לברדיטשב וירד לאכסניה, וכשפתח בעל-‏האכסניה את פנקסו בשביל לרשום את האורח, הגיח פשפש ממחבואו והתחיל אץ ברגליו המהירות על-פני הפנקס. אמר האורח לבעל-האכסניה: - הרבה כרכים עברתי והרבה חידושים ראיתי. אף-על-פי-כן מודה אני, שמימי לא ראיתי חידוש מופלא זה: פשפש המבקש לדעת תיכף מספר חדרו של אורח חדש...

771

אורח בא לעיירה ונכנס לאכסניה. נסתכל בחדר, שהקצה לו בעל-האכסניה, ואמר לו: - חוששני, דודי, שפשפשים מטיילים כאן. הציץ עליו בעל-האכסניה בתרעומת והחזיר: - ואתה מה רצונך? שיהיו פילים מטיילים כאן? [נוסח אחר: אורח בא לעיירה ונכנס לאכסניה. למחר אמר לבעל-האכסניה: - מוכרח אני, דודי, לבקש לי אכסניה אחרת: פשפשים טיילו במיטתי כל הלילה. פקפק בעל-האכסניה: - בשביל דבר קטן כזה אין אדם מכובד משנה אושפיזה. החזיר לו האורח: - ואתה מה רצונך? שיהיו דווקא דובים מטיילים במיטה?]

772

אורח לן באכסניה. למחר אמר לו בעל-האכסניה: - כיצד ערבה לך שנתך באכסניה שלי? הסביר לו האורח פנים ואמר: - ברוך-השם, יפה ישנתי. ברם, פשפש מת מצאתי על הכסת. - מה-בכך? - נענה בעל-האכסניה דרך ביטול. - פשפש מת אינו ולא כלום. החזיר לו האורח: - הדין עמך. אבל אי אתה יודע, כמה גדולה היתה הלוויה שלו...

773

אורח לן באכסניה. למחר אמר לו בעל-האכסניה: - מובטחני, שבאכסניה שלי ערבה לך שנתך. - כן, – החזיר לו האורח. – א נ י ישנתי, אבל הפשפשים העלובים – ה ם לא ישנו כל-הלילה...

774

עייף מן הדרך נכנס אורח לאכסניה, לקח לו חדר, עלה למיטתו ונרדם. פתאום – הך ‏דופקים בדלת. קפץ האורח מעל המיטה, פתח את הדלת – והחדרן לפניו: - באתי להודיעך, שהביאו את מזודותיך מבית-הנתיבות. - הנח לי – כעס האורח. – לישון אני רוצה. שב למיטתו ונרדם. ופתאום – הך! דופקים בדלת. חזר וקפץ מעל המיטה, פתח את הדלת – והחדרן לפניו: - באתי להודיעך שטעיתי: אותן המזוודות לא שלך הן...

775

אורח בא לאכסניה לפנות בוקר, עלה למטתו ושינה מתוקה כבשה אותו. פתאום – יד כבדה נחתה עליו והתחילה טורדתו. - מי כאן? – חרד האורח משנתו. - אני כאן, – נענה קול זר. - מי אתה? - אני – הדייל. שמא תקום? - חמור! – רתח האורח – לישון אני רוצה ולא לקום. - אפשר, – הסכים הדייל. – אבל יש לנו עוד אורח, והוא כבר קם לאכילה. - מה זה עניין לי! – צעק האורח. – כלום אני צריך להאכילו? - חס ושלום – החזיר הדייל. – אבל אתה ישן על המפה של השולחן.

776

אורח נכנס לאכסניה, לקח לו חדר ועלה למיטתו לנוח. נפתחה הדלת ונזדקר ראשו של בעל-האכסניה לתוך החדר: - בבקשה ממך, רבי אורח, שתמהר לישון. שם, בחדר ‏שני, יש לנו עוד אורח, והוא מחכה לכר...

777

שמריל שניסקבר בא לעיירה, ירד לאכסניה, התיר את צרוריו ופקד שיביאו לו סעודה לחדרו. נכנסה אשה מפוחמה ‏והביאה פרפרת – תערובת של צנון ושומן, אחר כך חזרה והביאה מרק ובשר. נתן שמריל עינו בפרפרת תחלה: הצנון מרובה והשומן מעט. נתן כף לתוך המרק והעלה - קילקי של שערות. קצה נפשו ולא אכל גם את הבשר. עד שישב ותהה על סעודה זו, נכנס בעל האכסניה ושאל אותו: - רבי שמריה, מה דעתך על האכסניה שלי? השיב לו שמריל: - הכל טוב ויפה באכסניה שלך, אלא שלחינם אתה כופה את ההר על אכסנאיך ונוטל רשות-הבחירה מהם. תמה בעל-האכסניה: - מאי משמע? הסביר לו שימריל: - הנה, לדוגמה, פרפרת זו של צנון ושומן. מוטב, שהיית נותן צנון לחוד ושומן לחוד. שמא יש אדם המרבה דווקא בצנון, – יטרח ויעשה כרצונו. כיוצא בזה, המרק. מוטב, שהיית נותן מרק לחוד ושערות לחוד. שמא יש אדם, הרגיל דווקא לאכלם יחד, – יטרח ויעשה כרצונו. והוא הדין הדיילה‏. מוטב, שהיתה נערה-בתולה. שמא יש אדם, שדווקא אשה ולא בתולה הניא לו, – יטרח ויעשה כרצונו...

778

אורח בא לאכסניה, וכשנכנס לחדרו נכנסה אחריו החדרנית לסדר את החדר. נסתכל בה האורח וראה, שלחיה נפוחה. אמר לה: - מה זה היה ללחיך, כי נפחה? השיבה החדרנית: - בשיני אני חשה. אמר לה האורח: - תיכף ירפא לך. רופא אני וסגולה בדוקה אני יודע לכל מיני כאב. אני נושק במקום-הכאב ומיד פוסק הכאב. אמר ועשה... ‏הסמיקה החדרנית וברחה. לאחר שעה קלה נכנס בעל-האכסניה ואמר לאורח: - מפני ששמעתי עליך, שכוחך גדול לרפא כל מיני כאב בנשיקה, שמא יגדל חסדך לרפא גם אותי? ‏אמר לו האורח: - כאבך מהו? החזיר לו בעל-האכסניה: - לא עליך, רבי אורח, זה לי עשרים שנה טחורים מצערים אותי...

779

שבוע תמים ישב הירשל אוסטרופולר באכסניה, אכל ושתה, וכשהגיע שעת-תשלומים אמר: - אני הירשל אוסטרופולר וכסף אין לי. התחיל בעל-האכסניה צועק: - אני לא חילק אני יודע, ולא בילק אני יודע. שלם תשלם! הסה אותו הירשל ואמר לו: - למה תצעק? הנה אני יוצא לחזור על הפתחים, וכל מה שיאסף בידי – לך הוא. שמא אין אתה מאמינני – בוא ונחזור על הפתחים יחדו. אלא מה, אין זה לפי כבודך להלוך עמי יחדו? צא וחזור על הפתחים לבדך.

780

כלב כץ נכנס לביח-מחיה לסעוד, והביאו לו דגים. שהה שהיה קלה, הרכין ראשו כלפי הדגים והתחיל לוחש עליהם, לוחש ופוסק, לוחש ופוסק. תמהו כל המסובים. נגש אליו בעל-הבית ואמר לו: - רבי אורח, מה אתה לוחש? ענה כלב ואמר: עם הדגים אני סח. נתתי להם שלום והחזירו לי שלום. אמרתי להם: "טוב ויפה לכם בעולמכם?" אמרו לי: "הן, טוב ויפה לנו בעולמנו – בחמאה ושמנת אנו טובלים". אמרתי להם: "מהיכן אתם באים לכאן?" אמרו לי: "מנהר-הדוינה אנו באים לכאן". אמרתי להם: "מה חדשות יש במקומותיכם, בנהר-הדוינה שלכם?" אמרו לי: "חדשות אין אנו יודעים – עוד לפני שבועים עלינו משם"...

781

אורח נכנס לבית-מחיה לסעוד. הזמין דגים והביאו לו. טעם בקצה-המזלג, עיקם חטמו ודחה את הפנכה: ‏- עפוש ולא דגים! נעלבה בעלת-הבית: - היום אתה אומר כך, ולפני שבועים אכלת ושבחת. אמר האורח: ‏- ודאי שבחתי. אותם הדגים שלפני שבועים היו טובים. צחקה בעלת-הבית: - עכשיו צאו ועמדו על אופיים של אורחים: חייך, שמאותם הדגים נתתי לך גם היום...

782

אמר אורח לדיל של בית-מחיה: - חוששני, שהדגים משל אשתקד הם. השיב הדיל: - איני יודע ; זה רק ששה שבועות אני משמש כאן...

783

אורח ישב בבית-מחיה ואכל דגים. כשראה בעל-הבית, שלתיאבון הוא אוכל, ביקש להתפאר לפניו ונכנס עמו בדברים: - הדגים הללו מה הם בעיניך? השיב האורח: - לא רעים. ברם, כבר אכלתי גם טובים מהם. נעלב בעל-הבית והחזיר: - אבל לא אצלי...

784

בבית-מחיה. אורח: ברי לי, שתרנגולת זו זקנה מופלגת היתה. בעל-הבית: מנין לך? אורח: לפי השיניים אני דן. בעל-הבית: לפי השיניים? שמא יש לתרנגולת שיניים? אורח: ‏תרנגולת אין לה שיניים, אבל אני יש לי שיניים...

785

רסטורן "כשר". היום באו אורחים יותר מכפי הרגיל, ולפיכך היתה הסעודה סעודה שאינה מספקת: בשר מעט ועצמות הרבה. עד שישבו האורחים וגרמו את העצמות, אמר אחד מהם לחברו: - שמעתי עליך, שאתה עומד לעלות לארץ-ישראל. השיב הלה: - אמת; אם ירצה השם, תיכף אחרי יום-טוב אני עולה לשם. מיד עמד הראשון על רגליו, הרים את הפנכה שלפניו ואמר: - משביע אני אותך. שתעלה את עצמותי מזה אתך...

786

אורח נכנס לבית-מחיה לסעוד. הזמין מנה בשר והביאו לו. נסתכל במה שלפניו וראה: עצם וגידים. מתחלה תהה, אחר-כך השלים והתחיל גורס את העצם ומגרם שיניו בה. ניגש אליו בעל-הבית ואמר לו: - בבקשה ממך, רבי אורח, אל תרבה גריסה כל-כך... שם יושב אורח שני ומחכה לעצם...

787

אפרים גרידיגר נכנס לבית-מחיה והביא לו הדיל צלי. הסתכל אפרים במנה שלפניו והתחיל בוכה. נבהל הדיל ואמר לו: - רבי אורח, מה אירע לך, שאתה בוכה? החזיר לו אפרים: - כיצד אתאפק ולא אבכה, אם בשביל חתיכת-בשר קטנה כזו נשחט שור גדול?...

788

אורח נכנס לבית-מחיה לסעוד והגישו לו אטריות. טעם, הניח את הכף וביקש מאת הדיל, שיביא לו חומץ. אמר לו הדיל: - חומץ למה לך? החזיר האורח: - כדי להוסיף חמוץ לכרוב. תמה הדיל: - לא אטריות אתה אוכל? - אה, – נענה האורח. – אם אטריית הן הללו, הרי הן ‏חמוצות דיין...

789

אורח נכנס לבית-מחיה והזמין ארוחת-צהרים. הלך הדיל והביא תבשיל ראשון – מרק. נסתכל האורח במה שהביאו לו, ואמר לדיל: - קובל אני עליכם, שאין אתם מסננים את המים קודם בישול. נעלב הדיל: - שמא יודע תעלומות אתה? החזיר האורח: - עינים יש לי, ברוך-השם, ואני רואה: – גריסים צפים על-פני המים...

790

שנים שנכנסו לרסטורן לאכול. לאחר שאכלו ושתו ויצאו אמר אחד לחברו: סעודה זו שאכלנו מח היא בעיניך? החזיר לו חברו: - חבל, שנתחלפו ה"יוצרות". תמה הראשון: - מה ענין "יוצרות" לכאן? הסביר לו חברו: - אילו היה המרק שאכלנו צלול כיין ששתינו, ואילו היה היין ישן כאוז שאכלנו, ואילו היה האוז שאכלנו שמן כדיל ששימש אותנו – היה הכל טוב ויפה...

791

ראובן-אשר ברודס נכנס לבית-מחיה חדש לסעוד. אכל ושתה ועמד לצאת. אמר לו בעל-הבית: - אורח חשוב אתה לי, מר ברודס, ומבקש אני לדעת, מה המטבח שלי בעיניך. החזיר לו ברודס: - מעיד אני על "המרק המזויף" שלך, שכשמו כן הוא: מזויף לכל הדעות. ואם כך אתה עושה גם למרק האמתי, שיהיה אמתי לכל הדעות – מובטח לו למטבח שלך, שיצאו לו מוניטין בעירנו.

792

אורח נכנס לבית-מחיה לאכול, וכל מה שהציע לו הדיל לא הניח את דעתו. לסוף אמר לו הדיל: - מאכל יפה יש לי בשביל בררן כמוך: לשון-עגל צלויה, שופרא דשופרא. - חלילה! – החזיר האורח. – בחלן אני מטבעי, וכשאני נזכר, שהלשון היתה בפי העגל תחלה, מיד נוקטת עלי נפשי. הרהר הדיל ואמר לו: - אם-כך, איני מוצא לך מאכל טוב, אלא – ביצים...

793

אורח נכנס לבית-מחיה לאכול והגישו לו תבשיל. ראה שהפנכה מלוכלכת מאחוריה ואמר לדיל: - כיצד אין אתה מתביש להגיש לכלוך כזה? העיז הדיל פנים ואמר: - כלום מאחוריה אתה אוכל? מפניה אתה אוכל, ומפניה הפנכה נקיה. החזיר לו האורח: - וכשאתה נכנס למרחץ, כלום רק פניך רוחץ, ואחוריך אין אתה רוחץ?

794

אורח נכנס לבית-מחיה לאכול והזמין צלי. יצא הדיל והביא את הצלי כשידו שרויה עליו. התרגז האורח והתחיל צועק: - לכלכנים, וכי כך מגישים אוכל לבני-אדם? התנצל הדיל והחזיר לו: - ואתה מה רצונך, שהצלי יצנח שנית לקרקע?

795

אורח ישב בבית-מחיה ואכל. פתאום קפץ ממקומו ורקק: - טפו מנוולים! שפכים הם מאכילים את אורחיהם. הרי שמצאתי בתבשיל, – סמרטוט! התריס בעל-הבית והחזיר: - שמא בשכר שני הזהובים שלך אתה מבקש דוקא טלית של משי?

796

רבי אבא. – שאל בעל בית-מחיה לאורחו הקבוע, – על מח אתה נאנח? השיב האורח: - על מבשלתך היפה ה צ ה ו ב ה אני נאנח, שהלכה מעמך ואיננה עוד. תמה בעל-הבית: - רבי אבא, מי גילה לך רז זה, שהיא הלכה מעמי. החזיר האורח: - זקן אני, ברוך-השם, אבל עיני לא כהתה עדיין, ואני רואה: שערות ש ח ו ר ו ת טובלות במרק.

797

ברסטורן "כשר למהדרין מן המהדרין". אורח: חביבי, שכחת להביא מסרק. דיל: מסרק? למה? אורח: למה? לסרוק את המרק...

798

אורח נכנס לבית-מחיה, תפס מקום באמצע השולחן הארוך והתחיל מפרט לדיל: - קודם כל – כבד כתוש... אחר-כך – מרק-אטריות... אחר-כך – צלי ותפוחי-אדמה מטוגנים... ולקנוח... לקנוח – פשטידה של שזיפים... התפלא הדיל: - אצטגנין אתה: כל התבשילים שיש לנו היום, אתה יודע מראש. השיב האורח: - איצטגנינות למה? המפה שעל השלחן לפני...

799

אורח איסטניס התנה עם בעל בית-המחיה תנאי מפורש, שכל יום יסדר לו מפה נקיה על השלחן אשר לפניו, וגם מפית נקיה לקנוח-הידים. - הוצאות-הכביסה, – אמר האיסטניס, – תזקוף לי על חשבוני. שני ימים קיים בעל בית-המחיה את התנאי, ובשלישי מרד: המפה שעל השלחן זרועה שיירי אוכל, מפית לקנוח-הידים – אין. כעס האורח: - התנאי שהתניתי היכן? החזיר לו בעל בית-המחיה: - איני יכול לעמוד בו. כל האורחים התחילו חוששים לכשרות...

800

אורח נכנס לרסטרון "כשר" של גארובר בברלין, נגש אל השלחן והתחיל מכין עצמו לסעודה: פשט את המקטורן, התיר צוארון-הכתונת והפשיל את השרוולים עד למעלה מן המרפקים. הסתכלו המסובים בהכנות אלו וצחוק פרץ מפיהם. - מה-זה? – קפץ בעל-הבית אל האורח. – כלום למרחץ נכנסת? - כך מנהגי, – השיב האורח. – איני מסב בסעודה אלא מתוך הרוחה. - ואלו אצל קמפינסקי היית סועד? – שאל בעל-הבית. - ממנהגי איני משנה בשום מקום, – השיב האורח. משם ‏אני בא, מקמפינסקי, וכשראה אותי מתערטל התחיל צועק. אמרתי לו: "כך מנהגי". ומה אמר הוא? - הוא אמר: "אם כך מנהגך – לך-לך אצל גארובר...

801

אחרי הסעודה הביא הדיל את החשבון לאורח. קרא האורח ומצא כתוב: "שני בקבוקים יין – ארבעה רובליםיי. טמן את החשבון בכיסו ואמר לדיל: - לא אדון עמך על הבקבוק השני, שהוספת מסברה: הואיל ולא ראיתיו ולא שתיתיו, אפשר שבאמת היה משובח. אבל הבקבוק הראשון ששתיתי, הלא יודע אני, שלא היה משובח כלל, ותמה אני: מפני מה מחירו שני רובלים?

802

לאחר שהאורח אכל ושתה והגישו לו את החשבון, שאל את הדיל: - רואה אני, שכתוב בחשבון: "כוס-יין, דיסא, דיסא" - אם שלוש כוסות שתיתי, מפני-מה לא נשתכרתי? הסביר לו הדיל: - לא קשיה: כך רצונו של מקום: ייו משכר, "דיסא" אינו משכר...

803

ההוא שסיפר לחברו: - אתמול נכנסתי לרסטורן לסעוד. הרסטורן מזוהם, הסעודה – כמאכל בן-דורסאי, וכשקמתי לצאת ושאלתי "כמה?" השיב הדיל: "שלושה רובלים". - שלושה רובלים? – השתומם חברו. – ואתה שלמת? - ודאי שילמתי, – החזיר הלה, – אלא מה עשה הקדוש ברוך-הוא? גנבתי אני כף של כסף.

804

אורח בא לכפר ונכנס לפונדק לסעוד. - במה אתה סועד? – שאלה הפונדקית. - בבשר ודגים, – השיב האורח. - דגים אין לנו, – אמרה הפונדקית, – בכפרנו אין נהר... בשר יש לנו רק משבת לשבת. - אם-כן, הביאי חמאה, שמנת, גבינה. - אין, רבי קרוב, – נאנחה האשה. – זה כמה חדלו הפרות את חלבן. - אין עצה – תני דג מלוח. - אין, רבי קרוב. בעלי עדיין לא שב מן העיר. - ולחם יש לך? נעצה בו הפונדקית עינים זועפות ונהמה: - מימי לא ראיתי יהודי זולל כזה!

805

אורח נכנס למרתף לשתות כוס בירה. מזגו לו. הסתכל בכוס וראה: שני שלישים בירה ושליש – קצף. אמר לבעל-המרתף: - כמה אתה מוכר בירה בשבוע? - בערך חבית, – השיב בעל-המרתף. - רצונך שאלמדך, כיצד למכור שליש יותר? - ודאי אני רוצה. אמר לו האורח: - אין כך קלה מזו. דייך, שתמזוג כל הכוס כולה בירה...

806

אורח נכנס למסבאה והזמין כוס בירה. הסתכל בכוס ואמר למוזג: - כוס שלמה הזמנתי, ואתה שני שלישי כוס מזגת לי. החזיר לו המוזג: - בכונה עשיתי כך, משום שרק עד כאן סבלו את הכוס.

807

כלב לץ נכנס למסעדה לשתות קהוה. לאחר ששתה וניגש אל הקופה לשלם, אמר לו בעל המסעדה: - רבי כלב, הקהוה שלי מהי בעיניך? השיב לו כלב: - יפה היא הקהוה שלך, שאין בה עולשים. אבל גם חסרון יש לה... - ומח חסרונה? – ביקש בעל-המסעדה לדעת. - חסרונה, – החזיר כלב, – שאין בה קהוה...

808

קרתני בא לכרך, נכנס למסעדה, שתה כוס קהוה ושאל לדיל: - כמה? - עשרים קופיקה, – השיב הדיל. - כל-כך למה? – תמה הקרתני. השיב הדיל: - לפי שהוצאותינו מרובות. בוא וראה: תמונה זו שעל הקיר מימין עלתה לנו במאתים רובל, וזו שמשמאל – בשלש מאות. שילם הקרתני עשרים קופיקה וחזר והזמין עוד כוס קהוה. וכשהביא הדיל את הקהוה נתן לו הקרתני עשר קופיקות. לא קיבל הדיל ואמר: - עוד עשר. סרב הקרתני והחזיר: - דייך! שכר-הנאה בשביל התמונות כבר שלמתי...

809

אורח נכנס לקונדיטוריה והזמין לחמניות. הביאו לו. נמלך והחזיר את הלחמניות והזמין תופינים במקומן. הביאו לו – ואכל. וכשעמד לצאת עכבה אותו המלצרה: - לא שלמת עדיין בעד התופינים. השיב האורח: - כלום לא החזרתי לחמניות במקומם? - הן. – אמרה המלצרה, – החזרת, אבל גם בעד הלחמניות ‏לא שלמת. - אמת, – הודה האורח, – לא שלמתי. אבל כלום אכלתי לחמניות?...