ספר ברוך ב/ב
א[עריכה]
ויקם ה' את דברו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו ועל מלכינו ושרינו ועל כל בית ישראל ויהודה.
ב[עריכה]
ויבא עלינו רעה גדולה להיעשות בירושלים כאשר לא נעשתה תחת כל השמים ככתוב בתורת משה.
ג[עריכה]
אשר איש בשר בנו ובשר בתו יאכלו.
ד[עריכה]
ויתנם ביד כל הממלכות אשר סביבותיהם ולשמה ולחרפה בכל הגויים אשר הפיצם בם מסביב.
ה[עריכה]
והיינו רק למטה ולא למעלה כי חטאנו לה' ולא הקשבנו לקולו.
ו[עריכה]
לה' אלוהינו הצדקה ולנו ולאבותינו בושת הפנים כיום הזה.
ז[עריכה]
כי העיד בנו ה' אלוהינו כי תבאנו כל הרעות האלה.
ח[עריכה]
ואנחנו לא חילינו את פני ה' לשוב ממחשבות לבנו הרע.
ט[עריכה]
וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' בכל מעשיו אשר שם לפנינו.
י[עריכה]
כי בקולו לא שמענו ללכת במצוותיו אשר נתן לנו.
יא[עריכה]
ועתה ה' אלוהי ישראל אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה באותות ובמופתים בכוח גדול ובזרוע נטויה ותעש לך שם כיום הזה.
יב[עריכה]
חטאנו העווינו והרשענו ומרדנו בפיקודיך הישרים.
יג[עריכה]
הסר נא חמתך מעלינו כי נשארנו מעט מהרבה ודלונו מאוד בין הגויים אשר פיזרתנו בם.
יד[עריכה]
שמע ה' תפילתנו ותחנונינו והושיענו למען שמך ותננו לחן בעיני שובינו.
טו[עריכה]
למען ידעו כל הארץ כי אתה ה' אלוהינו וכי שמך נקרא על ישראל ועל זרעו.
טז[עריכה]
השקיפה ה' ממעון קודשך עלינו והט נא אוזנך ושמע.
יז[עריכה]
פקח עיניך וראה כי לא מתים יורדי דומה אשר נאסף רוחם יהללוך ויתנו צדקותיך.
יח[עריכה]
כי אם נפש מרה וקדורנית על צרתה עיניים כלות ונפש רעבה המה יספרו כבודך וצדקתך ה'.
יט[עריכה]
כי לא על צדקותנו וצדקת אבותינו ומלכינו בטחנו ומפילים תחנונינו לפניך.
כ[עריכה]
כי שפכת כל אפך וחמתך עלינו כאשר דיברת על ידי עבדיך הנביאים לאמור.
כא[עריכה]
כה אמר ה' הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל ושבו בארץ אשר נתתי לאבותיכם.
כב[עריכה]
ואם לא תשמעו בקול ה' לעבוד למלך בבל כלה אני עושה בערי יהודה ובחוצות ירושלים.
כג[עריכה]
והשבתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה כל הארץ מאין יושב.
כד[עריכה]
ויען לא שמענו לקולך להיכנע מפני מלך בבל הקימות את דבריך ביד עבדיך הנביאים להוציא את עצמות מלכינו ואת עצמות אבותינו ממקומם.
כה[עריכה]
ועתה הנם מושלכים יומם לחורב ולקרח בלילה כי מתו בתחלואים רעים ברעב ובחרב ובשביה.
כו[עריכה]
ואת ביתך אשר נקרא שמך עליו החרבת כיום הזה בחטאות בית ישראל ויהודה.
כז[עריכה]
ובכל זאת עשית עמנו ה' אלוהינו כרוב רחמיך וכגודל חסדך.
כח[עריכה]
כאשר אמרת על ידי משה עבדך ביום אשר ציווית אותו לכתוב תורתך לפני בני ישראל לאמור.
כט[עריכה]
אם לא ישמעו לי ונשאר הגוי הגדול הזה מתי מספר בין העמים אשר אפיצם שמה.
ל[עריכה]
כי ידעתי כי לא ישמעו לי כי עם קשה עורף הוא ושבו בלבם בארץ שבים.
לא[עריכה]
וידעו כי אני ה' אלוהיהם.
לב[עריכה]
ונתתי להם לב לדעת ואוזניים לשמוע וישבחוני בארץ שבים ויזכרו בשמי.
לג[עריכה]
ושבו מקשה ערפם וממעלליהם הרעים כי יזכרו קורות אבותם אשר חטאו לי.
לד[עריכה]
והשיבותים אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם לאברהם ליצחק וליעקב וימשלו בה והרביתים ולא ימעטו.
לה[עריכה]
והקימותי להם ברית עולם להיות להם לאלוהים והם יהיו לי לעם ולא אתוש עוד את עמי ישראל מן הארץ אשר נתתי להם.