ספרא על ויקרא יג ד

<< | ספרא על ויקרא • פרק י"ג • פסוק ד' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

ויקרא י"ג, ד':

וְאִם־בַּהֶ֩רֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין־מַרְאֶ֣הָ מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הֿ לֹא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרשה ב (עריכה)

[א] "בהרת לבנה"-- אין לי אלא בהרת לבנה, מנין לרבות את השאת? ת״ל למטן "שאת לבנה". ומנין לרבות שאר המראות? ת״ל "ואם בהרת".

[ב] יכול כשם שהוא שלישי לכתוב כך תהא שלישי למראות? ת״ל "לבנה היא"-- היא לבנה ואין למעלה הימנה. וכמה תהיה לבנוניתה? כשלג, שנאמר "והנה מרים מצורעת כשלג".

[ג] יכול לכל מראה השלג יהיו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים? ת"ל "בהק הוא טהור הוא", ממנו ולמעלה טמא.

[ד] מכאן אמרו: מראות נגעים שנים שהם ד׳-- בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל. השאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן דברי ר״מ וחכ"א השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה.

[ה] הפתוך שבשלג-- כיין המזוג בשלג. הפתוך שבסיד-- כדם המזוג בחלב דברי ר׳ ישמעאל. רע״א אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימינה

[ו] ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר. ר׳ דוסא בן הרכינס אומר שלשים וששה. עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים

[הגה"ה מדניאל מוכתר, נלע"ד דכל זה מיותר מטעות הדפוס-- א"ר יוסי שאל ר׳ יהושיע בנו של ר״ע את ר"ע א״ל מפני מה אמרו מראות נגעים ב׳ שהם ד׳? א״ל אם לא מה יאמרו? א״ל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפים זע״ז.]

א״ר יוסי שאל ר״י בנו של ר״ע את ר"ע א״ל מפני מה אמרו מראות נגעים ב׳ שהם ד׳? א"ל אם לאו מה יאמרו? א״ל יאמרו "מקרום ביצה ולמעלה". א"ל לומר לך שמצטרפין זה עם זה. א"ל ויאמרו "כל שהוא מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה". א"ל מלמד שאם אינו בקי בהם ובשמותיהם לא יראה את הנגעים

[ז] "ושערה לא הפך לבן"-- לא שיער מחיתה. כיצד? בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושיער לבן בתוך המחיה. הלכה מחיה-- טמאה משום שיער לבן. הלכה שיער לבן-- טמאה משום המחיה. ר״ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת. א״ל והלא כבר נאמר "ושיער בנגע הפך לבן"-- נגע זה בכל מקום.

[ח] "ושערה לא הפך לבן"-- ולא שער מקצתה. כיצד? בהרת, היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת. הלכה המחיה-- טמאה משום שיער לבן. הלך שער לבן-- טמא משום המחיה . ר״ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת כגריס. ומודים שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא

[ט] "ושערה לא הפך לבן והסגיר"-- הא אם יש בה שער שחור אינו ממעטה.

שאלו התלמידים את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור, חוששים אנו שמא מיעט מקומו את הבהרת מכגריס? אמר להם בהרת ובה שיער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה בהרת כגריס?! אמרו לו, לא אם אמרת בשיער לבן שהיא סימן טומאה תאמר בשיער שחור שאינו סימן טומאה?... אמר להם הרי שיש בה עשר שערות לבנות, כלום הם סימני טומאה אלא שתים?! חוששים אנו על המותר שמא מיעט מקומו את בהרת מכגריס?! אמרו לו לא א״א בשיער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשיער שחור שאינו מין טומאה. אמר להם אף שיער שחור הופך והוא מין טומאה ואומר "ושערה לא הפך לבן והסגיר" הא יש בה שיער שחור אינו ממעטה

"והסגיר הכהן את הנגע ז׳ ימים"-- תחלה

<< · ספרא על ויקרא · יג · ד · >>