סמ"ק/רנג
< סמ"ק
רמב"ם פ"א דהלכות אסורי מזבח. סמג לאוין סימן שטו
שלא לתת מום בבכור דכתיב (ויקרא כ"ב, כ"א) כל מום לא יהיה בו. ואסור לגרום לו כגון להבי' דבילה (הג' א) או ביצה (הג' ב) ונותן לו על האזן או לומר לגוי שיטיל בו מום. ואם גרם לא ישחט עד שיפול בו מום אחר: ובכור שאחזו דם מקיזין לו דם ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום. ושלא יהא פסיק רישיה ומותר להטיל מום בבעל מום. ושלשה הדיוטות מתירין את הבכור במום הניכר במקום שאין מומחה:
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
הגהות חדשות[עריכה]
רנג[עריכה]
או ביצה צ"ל בצק:
ונותן לו על האוזן כדי שיבא כלב ויטלנו ועיין סמ"ג: