סמ"ק/צו
רמב"ם פ"ה דהלכות תענית סמ"ג הלכות ט"ב דף רמח טור א"ח תקמט.
להתאבל על ירושלים ד' תעניות כתיבי בדברי קבל' (זכריה ח', י"ט) צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' צום הרביעי זה י"ז בתמוז: צום החמישי זה ט' באב: צום השביעי זה ג' בתשרי צום העשירי זה י' בטב' ואמרינן יש שמד צום יש שלום יום טוב אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין (ר"פ א) חוץ מט' באב שהוכפלו בו הצרו' והחמירו בו חכמי' ואמרו שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסו' לספר ולכבס ומסיק דלאחריו מות' ומסי' דחל להיות בערב שבת שמותר לספר ולכבס בחמישי מפני כבוד השבת: וגם החמירו להפסיק מבעוד יום (ר"פ ב) ולאסור במלאכ' מקום שנהגו מה שאין כן בשאר תעניות שאינו אסור לעשות מלאכה (ר"פ ג) וגם אמרינן ערב ט' באב לא יאכל אדם בשר ולא ישתה יין ומסיק שאוכל בשר מליח שעבר עליו שני ימים משחיטתו ושותה יין תוסס. אבל עתה שרוב בשר שלנו מליח נרא' דלאחר ב' ימים נמי אסור וגם מיין תוסס הלב נוטה לאסור וכן נהגו ומסי' שם דאין אסור אלא מו' שעות ולמעלה ודווקא בסעודה מפסקת אבל עתה נהגו העולם איסור בכל היום וכן נכון. גם אמרו במשנה שלא יאכל אדם ערב ט' באב שני תבשילין. ורי"בא היה אומר כי תבשיל של תפוחים וכן כל דבר מבושל אע"פי שהוא נאכל כמו שהוא חי ואע"פי שאין בו משו' בשולי גוי' כיון דמערבין בהו עירובי תבשילי' שפי' מקרי תבשיל: וכן משמע בירושלמי דמיקרי תבשיל אף דבר שהוא נאכל כמות שהוא חי ועוד אומר בירושלמי גבי ערובי תבשילין שפרפר שני מיני תבשילין מכאן אוסר ריב"א לאכול שני מיני תבשילין בקדרה אחת כגון בצים וגבינה דהוו שני תבשילין: ואם החל ט' באב להיות בשבת דוחין אותו עד לאחר השבת ואין שום אבילות נוהג בשבת אפי' בדברי' של צינעה (ר"פ ד) וכן אם חל להיות בא' בשבת מעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו אמנם צריך להפסיק מבעוד יום כמו שאירע בחול כדאמרינן בפרק בכל מערבין לא אם אמרת לצאת בשבת כשהוא מעונה שכן אוכל ושותה כל היום: כתב בס"מ של הרב נהגו רבותינו כי כשחל ט' באב בשבת לאסור כל השב' לפניו לספר ולכבס אע"פי שנדח' לאחר השבת. ופי' לפי' כל השבוע לבד יום חמישי ויום ששי מפני כבוד השב' כי איך נאסור יום חמישי הלא התרנוהו אפי' חל ט' באב להיות בע"ש (ר"פ ה) כ"ש כשחל בשבת גם שאר ימי השבוע נמי היא חומר' יתירתא שהרי לא אסרו אלא שבת שחל ט' באב להיות בתוכה ובפרק בתרא דמגילה מחלק בין חל להיות בתוכה בין חל להיות בשבת ובמוצאי שבת אין לומר ויהי נועם לפי שהוסד על הקמ' המשכן ועת' אין לאמרו ביום שנחרב ומבר' בור' מאורי האש וכשעושין ט' באב בא' בשבת הן מחמת דחוי הן מחמת עצמו אין מבדילין עד מוצאי ט' באב ועוברו' ומניקו' מתענו' ומשלימו' בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ: ואסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים לשם תענוג אבל אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש וגם נמי לא מיירי ברחיצ' ידים שחרית כשקם ממטתו דהא ודאי שרי ליטול משום אותה שידה בת מלך ששור' על הידים שלא נטלו שחרית וגם כשבא מבית הכסא ועשה צרכיו ודאי שרי ליטול כדרכו אלא שמע מינה דאין אסו' רק לתענוג ויש שנוהגין לשרות מפה ליטול הידי' ואסור בסיכ' של תענוג ובנעיל' סנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתור' ובנביאים ובכתובים אבל קורא הוא בקינות ובאיוב ובדברי' הרעים שבירמי' (ר"פ ו) ואסור לשורר בבית המשתה בזמן הזה אך בבית חתנים מותר: ושיר שהוא שבח להקב"ה מותר בכל מקום ואסור לסייד ביתו בסיד אלא אם כן שייר אמה על אמה כנגד הפתח והמתאבל על ירושלים זוכ' לראות בנחמתה שנאמר שמחו את ירושלים וגו': ובשאר תעניות אוכל ושות' עד שיעל' עמוד השח' ודוקא שלא ישן שינה גמור' אבל ישן שינה גמור' אסור אבל מתנמנ' אוכל וכמו כן ישן והתנ' אוכל (ר"פ ז) ואין גוזרין תעניו' על הצבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורי' ובחולו של מועד ואם התחילו אין מפסיקין אבל יחיד שקיבל עליו תעני' ופגעו בו ימים טובי' של תור' יפסיק ימים הכתובי' במגילת תעניות אינו מפסי' ואמרו חכמים כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום דמי למפוח מלא זיקא (ר"פ ח) ויש מפרשים דאין מתפללים ענינו וא"כ צריך לפרש הא דאמרינן מתענין לשעות מיירי שקבל עליו מאתמול אם אתענה למחר בחנם עד חצי היום אגמור היום לשם תענית ואז הוא מתפלל ענינו עוד יש מפרשים דאף על גב שלא קבלו עליו מתפלל ענינו אך אינו יוצא בו ידי נדרו אם נדר להתענות יום אחד וכן רבינו תם עשה מעשה באחד שעשה הרבה תעניות בלא קבלה ואמר שלא הפסיד תעניותיו ואמרינן התם מאימתי מקבלה שמואל אמר בתפילת המנחה פי' שיאמר באלהי נצור ענני בתענית שאעשה למחר: ושמעתי כי הר"י היה אומר באלהי נצור הריני לפניך בתענית יחיד למחר עוד י"מ מתענין לשעו' כגון אמר הריני לפניך בתענית עד ג' שעות ובה"ג אומר שאין יחיד מתפלל עננו עד המנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו: אך בתלמוד משמע שאין קפיד' אם ימצא שקרן בתפילתו דאמרינן ירדו גשמים קודם חצות אוכלין והולכין אף על פי שכבר התפללו ענינו (ר"פ ט) ואדם שהתענה בשבת צריך להתענות עוד תענית אחר כדי שיתכפר לו מה שהתענה בשבת ויפה תענית לחלום כאש לנעורת ותלמיד חכם אין רשאי להתענו' אבל אם הציבור מתענים יש לו להתענות וחולים ומעוברות שאין מתענין בתעני' צבור מכל מקום אסורים להרבות בתענוגים: ולוה אדם תעניתו ופורע ואפילו ביום זה ובלבד שיהא צורך קצת (ר"פ י):
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
יש לשאול מה טעם נהגו רובא דעלמא לקבוע ג' צומות אלו חובה דהא אמרינן אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין. ותי' הר' יצחק בן גיאת ז"ל דטעמא דמילתא מפני שהם דברי קבלה ועוד שלא בטלו לגמרי. דהא אמרינן שבזמן שיש שמד צום ובגלות השמד נוהג פעמי' הרב' ועוד דאפי' בזמן שאין שמד ואין שלום ברצון תליא מילתא רצו מתענין רצו אין מתענין הלכך לא בטלום וקבעום חובה:
ולא להסב על השולחן אלא על גבי הארץ. ומנהג טוב הוא דבסעודה המפסקת כל אחד מיסב לבדו ומבר' לעצמו ואין מזמנין בברכת המזון לפי שדומה למי שמתו מוטל לפניו.
יש בפרק מקום שנהגו ות"ח בטלים בכל מקום. רבן שמעון בן גמליאל אומר לעול' ינהג אדם עצמו בתלמיד חכם דלא חייש ליוהרא ות"ק חייש ליוהרא מפרש בתוס' דאפי' לת"ק יעש' אדם עצמו עכשיו כת"ח ולא יעש' מלאכ' בט' באב דליכא משום יוהרא כיון דבשאר יומי נמי אין רגילין במלאכה כ"כ: דדוקא בימיהם שהיו רגילים במלאכה בשאר יומי אז שייך משום יוהרא. ומטעם זה אנו אומרים דחתן קורא ק"ש אפילו לילה ראשונה אפילו למאן דחייש ליוהרא גבי תתן פרק קמא דברכות דדוקא בימיהם שהיו מכוונים מאד בק"ש ואנן סהדי דחתן טרוד ולא מצי מכוין כל כך. לכך היה שייך משום יוהרא אבל אנו דגם שאר בני אדם אינם מכוונים כ"כ לא שייך ביה משום יוהרא גבי חתן מפי הר"ר שמואל מאייוירא. ומיהו במקום שרגילים במלאכה כגון בספרד צ"ע לענין ט' באב מיהו שמעתי דגם שם נהגו שלא לעשות מלאכ':
מיהו שמעתי פי הר"מ מרוטנ' נוטה להחמיר מדברי' של צינעה כתב גאון ערב ט' באב שחל להיו' בשבת שפיר דמי למיכל בשרא ולמשתי חמרא אפילו בסעוד' המפסק' דא"כ מה מעלה יש בין שבת לחול וכן הלכתא. אבל אין אנו רגילין בכך ואף בשבת אין אנו אוכלי' בשר ושותין יין בסעוד' שאנו מפסיקין בה מפני כבוד חורבן בית המקדש אלו תורף דברי הגאון ויש מי שסובר שאין להחמיר בדבר זה (ש"ע פסק כן) שלא לזלזל בכבוד שבת דכי קתני ומעלה על שולחנו וכו'. ודאי בסעודה המפסקת קתני.
ובע"ש אין נוהגין שום דבר אבילות דכתי' בסוף מגיל' תענית א"ר דוסתאי משו' ר' יוסי הגלילי כל הנשבע להתענו' בע"ש הרי זה שבוע' שוא (ש"ע א"ח סימ' רמ"ט דרך אנשי מעשה להתענו' בע"ש ויחיד שקבל להתענות בע"ש לא ישלים עד צאת הככבים וטוב להתנות כן וצבור ישלימו) שמקצ' ע"ש כשבת ומקצת עי"ט כיום טוב.
וי"א שקורין פרק ואלו מגלחין וכיוצא בהם ותינוקות של בית רבם בטלים אך מותר להניח תפילין (ש"ע נוהגין שלא להניח תפילין בט' באב שחרית) דקרינן ליה בפ' החולץ אבילו' ישנה הלכך לא עדיף מיום שני ?דרבל שמניח תפילין כדאיתא במועד קטן:
ושתייה מותר אפי' בלא תנאי דגבי שתייה הוי לעול' כמו המנה לפי שאין קבע לשתייה ודוקא מים
?ומיהו שמעתי בשם ר"ת דסגי בקבלת לילה וגם סגי במחשב' דלא בעי' הוצא' בפה כי אם גבי שבועה דכתי' לבטא בשפתים:
הרבה בני אדם נוהגין לאכול בתענית מיד מששקע' חמה קודם צאת הכוכבים. ומביאין ראיה לדבריהם מההיא דאמרין כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית משמע דלאח' ששקעה מיד מותר מיהו בתוספות עכו"ם פירש רבינו אלחנן פוק חזי מה עמא דבר שנהגו להתענו' עד צאת הכוכבים אפילו בתענית יחיד. וההיא שלא שקעה חמה. ר"ל גמר שקיעה דהיינו צאת הכוכבים ואם תאמר והלא גבי ט' באב שצריך להתענות לילה ויום איכא דשרו פ' מקום שנהגו בין השמשות שלו בכניסתו ואע"ג דהתם מסיק בין השמשות שלו אסור היינו משום חומרא דט' באב הא לאו הכי לא. וממילא איכא למשמע דכ"ש בשאר תעניות דספיקא דידהו דהיינו בין השמשות דיציאתו שרי. ותירץ רבינו אלחנן דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא. דעיולא יומא היינו ליכנס בתעני' שרי בין השמשות כגון בערב ט' באב אליבא דמאן דשרי. אבל אפוקי יומא דהיינו בסוף תענית מספיקא לא נפיק עד שיה' ודאי ליל'. צ"ע בשבת בסוף במה מדליקין דמשמע בגמר שקיעה אז מתחיל בין השמשות דהיינו קודם צאת הכוכבים. ושמא לפי שאין העולם בקיאים בגמר שקיעה להכי נהגו להמתין עד צאת הכוכבים וגם פירש רבינו אלחנן פוק חזי מה עמא דבר. ואין לסור מן המנהג דסברא הוא דאין לעמוד על בירור סוף השקיעה כי אם בצאת הכוכבים דהא לר' נחמיה ליכא כי אם חצי מיל מגמר שקיעה עד צאת הכוכבים ומסתמא אין אדם יכול לעמוד בזה:
מכאן אמרו התוס' שאמרינן בירושלמי מי שנדר להתענות ושכח ואכל כזית הפסיד תעניתו רבי אבא בשם רבנן אומר והוא שאמר יום סתם הא יום זה מתענה ומשלי'. ולפי זה לדידן דקיימא לן אפילו אמר יום זה לוה ומשלי' ה"ה אימר יום זה (ש"ע ויש מחמירין להתענות יום אחר ומחמירין להשלים יום זה) הפסיד תעניתו אבל בתענית חלום שאינו יכול ללוות ולשלם אם שכח ואכל כזית מתענה ומשלים.