סדר עולם רבא פרק ג
<< · סדר עולם רבא · פרק ג · >>
פרק ג[עריכה]
נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית טו, יג): "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וְגוֹ'". ואי זה זרע יצחק שנאמר (שם כא, יב) "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" וביצחק הוא אומר (שם כה, כו) "בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם" ואבינו יעקב אמר לפרעה (שם מז, ט) "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרֵי מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְגוֹ'" הרי ק"ץ .נשתיירו שם ר"י שנים סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד שנאמר (איוב מב, טז): "וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה" ואומר (שם, י) "וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה" נמצאת אומר *כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת, או יכול כל ת' שנה היו ישראל במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים הי' וכתיב (שמות ו, יח): "וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (שם, כ) "וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" ושמנים שנים של משה הרי ש"נ שנה אלא מה ת"ל (בראשית טו, יג): "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה. "וַעֲבָדוּם" אלו ימי השעבוד "וְעִנּוּ אוֹתָם" אלו ימי העינוי וכולם ארבע מאות שנה.
(שמות א, ו): "וימת יוסף וכל אחיו" יוסף מת בן מאה ועשר שנה אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים שנאמר "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו. וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ וְגוֹ'". ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם. *מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה.
(שם א,) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וְגוֹ' וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ וְגוֹ'" נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה ואין השעבוד יותר על כן ולא פחות מפ"ו שנים בשנותיה של מרים ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור.
מכות מצרים י"ב חדשים שנאמר (שם ה, יב) "וַיָּפֶץ הָעָם וְגוֹ'" אימתי דרכו של תבן באייר והם יצאו בניסן. לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חודש. מכת איוב י"ב חדשים שנאמר (איוב ז, ג): " כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ לִי" מה לילות למינוי שלהן אף ירחים למינוי שלהן. משפט גוג לעתיד לבא י"ב חדש שנאמר (ישעיה יח, ו): "וְקָץ עָלָיו הָעַיִט וְכָל (חית השדה) [בֶּהֱמַת הָאָרֶץ] עָלָיו תֶּחֱרָף". משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש שנאמר (שם סו, כג) "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וְגוֹ'". רבי יוחנן בן נורי אמר מן הפסח ועד העצרת שנאמר (שם). לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג, כא): "וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים וְגוֹ'" אבל מי שכפר בתחיית המתים והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגים על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניה ונידונין בתוכה לעולמי עולמים שנאמר (ישעיה סו, כג): "וְיָצְאוּ וְרָאוּ וְגוֹ'". ולא עוד אלא ששאול כלה והן אינן כלין שנאמר (תהלים מט, טו): "וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ" מזבולו מבלה (צורתם) [צרתם] וצורתם לבלות לשאול מי גרם להם מפני שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מלכים א ח, יג): "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ":
נשתיירו שם ר"י - פי' נשתיירו מאותן הת' שנה.
כל אשר לו למשנה - פי' אם כן גם שנותיו היה משנה וחיה קודם לכן שבעים שנה הרי ר"י והא דאמרינן איוב ששתק נידון ביסורין השעבוד לא התחיל אלא משנת צ"ג לירידתן למצרים א"כ איך נידון בשנת ע' אלא שהעצה היתה תיכף כשמת יוסף ובאותה שנה נידון ביסורין והיא היתה שנת ע"א לאיוב.
וכשעלו מת - לאו דוקא אלא בשנה שאחריה כי שנה א' היה ביסורין וכך אמרינן בגמרא.
ועבדום כו' - כי כשמת לוי התחיל השעבוד וכשנולדה מרים התחיל העינוי.
מכאן אמרו א' מן האחין כו' - פי' מדכתיב "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו" משמע שמיתת יוסף גרם.
ויקם מלך חדש כו' ובני ישראל כו' - פי' בתוך אלו השנים היה כל זאת.
ממצרים “קי"ז“ שנה - כצ"ל כן צריך לומר.
ואין העינוי פחות מ“פ"ז“ שנים - כצ"ל כן צריך לומר.
מכות מצרים י"ב - לאו מכות מצרים היה י"ב חודש שהם התחילו באייר וג' חדשים נעכב משה במדין באותה שנה אלא משעה שנדבר עמו בסנה חושב אותם למכות מצרים. ורש"י ז"ל כתב שי"ב היו המכות ואינו נראה.
וקץ עליו העיט וכל “בֶּהֱמַת הָאָרֶץ“ עליו תחרף - כצ"ל כן צריך לומר. פי' שבקיץ יהיה עליו העיט ובחורף יהיה עליו בהמת הארץ הרי י"ב חודש.
ומידי שבת בשבתו - פי' ע"כ צ"ל על יו"ט דאם בשבת עצמו משתעי קרא ה"ל למכתב מידי שבת בשבתו ברישא והדר מידי חודש בחדשו אלא ע"כ קאי על יו"ט ורגלים הסמוכים יותר הם פסח ועצרת ובזה מיושב נמי הגמרא גבי חייב להקביל פני רבו ברגל ע"ש.
ועסותם רשעים וגו' - פי' מדכתיב "כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם".
מן השמים “המלעיגים“ כו' - כצ"ל כן צריך לומר.
ושנתנו חתיתם בארץ כו' - היינו פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים.
ויצאו וראו וגו' - פי' דכתיב"וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְתוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת".
וצורם לבלות שאול מזבול לו “וצורתו לבלות שאול“ - כצ"ל כן צריך לומר.
לעדכון בתאריכים[עריכה] |
|