סבא אליהו/חלק ב/פרק יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הנני מצוה לבני שידליקו נברשתא נר בר שתא, הכי תרגמה רבינו סעדיה בדניאל ה', ורצוני לומר נר של שמן זית בבה"כ כל י"ב חדש יומם ולילה לא תכבה, ותקחו מהמבחר שבשמן שיש בבית ראשית שמנים ימשכ"ו מהכלי ולא משולי החבית, כי ראשון שבראשון למנורה ואזהרה גדולה להם ולכל מי שנפשו יקרה בעיניו ולכל הקהל בכלל ומעלת הממונים בפרט שישגיחו ויפקחו על דבר זה שתהיה תמיד דולקת נר מאיר בכל שעה, שאור הנר יפה לנשמה אור הנר בברור חיל, שהנשמה קרויה נר, עיין נשמת חיים ח"ב סוף פכ"ט. ונר ר"ת נפש רוח וגימט' יחוד הוי"ה אהי"ה. הוי' אלקי'. הוי' אדנות בסוד ג' יחודים שיש לה למלכות הנקראת נ"ר, כמ"ש הרב זלה"ה בשערי שבת. וגם אל מלא עם אדנות פשוט קפ"הו ס"ה גימט' נ"ר כנודע, ויעויין בס' מאיר לארץ פ' ויקרא נכבדות במ"ש בויקרא רבה פ' ט' ששאול זכה למלוכה ע"י זקנו שהדליק נר לרבים. וכל מי שיעשה חסד עמי, חסדי לא אסיר מעמו ותפילתי על חיקו תשוב וישא ברכה מאת ה'.