נתיבות עולם/נתיב הבושה/ב

<< · נתיבות עולם · נתיב הבושה · ב · >>

הפך מדת הבושה הוא מדת העזות. לפעמים נקרא עזי מצח כמו דכתיב (ירמי', ג) ומצח אשה זונה היה לך, ולפעמים יקרא עזות פנים. והדבר הזה כאשר רוצה לומר שאינו מקבל התפעלות מאחר רק הוא עומד בקושי ערפו שלו, יאמר עזות מצח שהמצח הוא קשה אינו מקבל התפעלות וכדכתיב (ישעי' מ"ח) ומצחך נחושה, וזהו ומצח אשה זונה כלומר כי האשה ראויה שתהיה מקבל התפעלות כמו שראוי לאשה אבל היה לך מצח אשה זונה שאינה מקבלת התפעלות וכמו שיתבאר בסמוך. וכאשר בא להוסיף שהוא מעיז פנים נגד אחר, דהיינו שהוא עומד כנגדו ומתריס נגדו פנים אל פנים יאמר עזות פנים:

ובפרק אין דורשין (חגיגה דף יד.) נהר דינור ונפיק מן קדמוהי מהיכא נפיק אמר רב ירמיה בר אבא מזיעות חיות ולהיכן שפיך אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב על ראש רשעים יחול בגיהנם שנא' סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול, ורב אחא בר יעקב אמר על אשר קומטו בלא עת נהר יוצק יסודם, תניא אמר רבי שמעון חסידא אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקמטו להבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקב"ה וטרדן, איכא דאמרי עמד ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור. וביאור זה לפי מדריגת ומעלת התורה שהיא למעלה ממדריגת העולם, לא היה ראוי שתצא התורה לעולם רק אחר אלף דור כפי מה שיש הפרש בין התורה ועולם הזה הגשמי. אבל מפני שלא היה ראוי העולם להתקיים מפני כי אין ראוי לעולם להיות קיים אם לא ע"י התורה, ועד מספר כ"ו שהוא כנגד שם המיוחד שמספרו כ"ו שמאתו החסד והרחמים היה העולם קיים מצד הרחמים, וכנגד זה אמר דוד כ"ו פעמים כי לעולם חסדו, כי מצד החסד הזה היה קיום לאותן כ"ו דורות אבל יותר מן כ"ו דורות אין קיום להם ולכך אחר כ"ו דורות נתנה התורה, שאף שמצד התורה בעצמה ראויה היתה התורה להנתן אחר אלף דור, מ"מ מצד המקבל שאי אפשר בלא תורה נתנה אחר כ"ו דורות בלבד שלא היה לעולם קיום בלא תורה. ואיכא דאמרי ששתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבכל דור ודור, וזה מאחר שאותן דורות היו ראוים להיות קודם שנתנה תורה לעולם, והתורה היא סדר העולם וע"י התורה אין העולם יוצא מן השווי ומן היושר, ולכך קאמר מפני שישראל הם עזים שבאומות נתן להם התורה שהיא הסדר השוה וע"י התורה אין האדם יוצא מן השווי ומן היושר, ולפיכך הדורות שהיו ראוים להיות קודם שנתנה תורה הם עזי פנים יוצאים מן הסדר והיושר ולכך שתלן בכל דור ודור שיהיו בטלים בדור. ואמר רב ירמיה כי נהר דינור שופך על ראש רשעים בגיהנם, כי לתוקף האש שהוא בנהר דינור הוא שופך על ראש רשעים בגיהנם, כי ראוי להם חוזק האש כי הרשעים יש להם זרוע רשע והם יוצאים מן השווי בכח זרוע שלהם כמו שהתבאר בנתיב הצדק ולכך ראוי להם חוזק האש של גיהנם. ורב זוטרא סובר כי תוקף נהר דינור יותר מן הגיהנם, ולכך אמר כי הוא שפיך על הדורות שקומטו להבראות בלא עת דהיינו תתקע"ד דורות שהיו ראוים להיות נבראים קודם שנברא העולם והם עזי פנים שבדור, ולפי גודל ותוקף עזות שלהם כמו שהתבאר, ולכך נהר דינור שהוא האש שהוא חזק ותקיף ביותר שופך על ראשם, כי ראוי הדבר שהוא עז לדבר שהוא עז. ובשביל כך אמרו ג"כ עז פנים לגיהנם ובושת פנים לג"ע, כי העז פנים שהוא יוצא מן השווי ומן היושר ובשביל כך הוא עז ראוי אל הגיהנם שהוא יוצא מן השווי בתוקף שלו, ובושת פנים לג"ע כי בושת פנים הפך העז פנים, כמו שהעז פנים יש לו תוקף ועזות ולכך ראוי לו הגיהנם ששם התוקף והכח לאבד הרשעים, כן בושת פנים הוא בעל הנחה ולכך ראוי הוא אל ג"ע ששם ההנחה, וכבר בארנו זה במסכת אבות ענין עז פנים שהוא ראוי אל הגיהנם ובושת פנים ראוי לג"ע ע"ש:

במסכת תענית הפליג במדה המגונה הזאת, בפ"ק דתענית (דף ז:) אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים שנא' וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' ואמר רב שילא אמר רב המנונא כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה שנאמר ומצח אשה זונה היה לך, רב נחמן בר יצחק אמר בידוע שנכשל בעבירה שנאמר ומצח אשה זונה היה לך, אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע שנאמר העז איש רשע בפניו. ומה שאמר שאין גשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים שבדור, ר"ל מפני כי מצחם נחושה כדכתיב וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך, כלומר כמו שהיה לך מצח אשה זונה דהיינו עזות מצח והמצח שהיא עזות דומה לנחושת שנאמר ומצחך נחושה ולפיכך השמים שעל ראשך יקוים בהם מה שכתיב והיה שמיך אשר על ראשך נחושה. ויש לדעת כי המצח באדם שהוא בגובה הראש דומה לשמים אשר על הארץ, והעינים אשר בו רואה האדם דומה אל השמש והירח, ולפיכך בשביל עזי פנים שמצחם נחושה נעשים השמים כמו נחושת מלהוריד טל ומטר, ויש בהם המדה הזאת דהיינו העזות והקושי מלהוריד מטר. כי כאשר המטר בא לעולם כתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ושייך בזה פתיחה וכל פתיחה צריך שלא יהיה שם קושי כי הקשה אינו מתפעל ואין כאן פתיחה, וכל ענין המטר שאין בו קושי והוא בא מן הענן אשר אין בו קושי כלל ודבר זה ידוע למבינים, וכאשר יש בדור עזי פנים והם נוטים למדת העזות והקושי, ואין העז פנים מקבל התפעלות כמו שאמרנו למעלה ממדת העזות, וכך השמים שהם משמשים להוריד מטר הם אל האדם כמו נחושת ואינם מקבלים התפעלות דהיינו פתיחה, ולפיכך אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים שבדור. כלל הדבר בזה, שעזי פנים שבדור גורמים שיהיה מדת השמים נוטה אל עזות וכמו שאמר הכתוב והיו שמיך אשר על ראשך נחושה, ויש להבין זה:

ומה שאמר כל מי שיש בו עזות סוף נכשל בעבירה, ופי' זה כי העבירה שבכאן הוא ערוה וכן בכל מקום קראו חכמים הערוה עבירה סתם, ולא כן שום חטא כדמוכח בפ"ק דע"ז (דף ג.) ובכמה מקומות, והטעם בזה משום כי אצל עריות כתיב את חקותי תשמרו וקראו חכמים את העריות חוק כמו שפרשו ז"ל (מכילתא משפטים) שם שם לו חוק ומשפט חוק אלו העריות, כי הש"י נתן חוק לאדם שלא יקרב אל הערוה וכדכתיב לא תקרבו לגלות ערוה, וכל זה מפני החוק שיש לעריות, ומי שהוא בא על הערוה עובר החוק שכתיב בערוה, וכבר התבאר ממדת העזות שהוא יוצא בעזות מן החוק ומן השעור בהפלגת עזות שלו, וזה שאמר סוף נכשל בעבירה כאשר התחיל בעל עז פנים לצאת מן השעור בתוקף עזות שלו בסוף יוצא מן החוק המוגבל לגמרי עד שנכשל בעבירה, כדכתיב בעריות את חקותי תשמרו. ויש לך להבין כי גם הבא על הערוה יש בו המדה הזאת של תוקף העזות, שהרי אמרו חכמים (יבמות דף כא.) קשה עונשן של מדות יותר מן עונשין של עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה ומנין דלישנא דאל קשה הוא דכתיב ואת אילי הארץ לקח, והרי לך מבואר כי הערוה הוא דבר תועבה שהוא תקיף וקשה וכל דבר שיש לו חוק וגבול כמו שיש לעריות כאשר עובר דבר זה הוא תוקף שלו, ולפיכך מי שיש לו עזות פנים שיש לו תוקף זה סוף נכשל בערוה. ולמ"ד בידוע שבא על הערוה, דעתו כי תוקף של עז פנים הוא יותר מן תוקף של ערוה כי לשון עז הוא יותר מן אל שהוא לשון קשה, ולפיכך כאשר הגיע אל מדה זאת שהוא העזות, קודם זה נמצא בו מדה המגונה שהיא הערוה שהוא מדת העזות, ולפיכך אמרו בידוע שבא על הערוה. ויראה כי לא תליא במה שבא על הערוה, רק שר"ל שדבק במדה המתועבת שדבק בו מי שבא על הערוה והוא בתועבה הקשה והוא יותר עליו מי שהוא עז פנים וזה מה שאמר בידוע שנכשל בעבירה, ודברים אלו עמוקים והם ידועים לנבונים. ומה שאמר ומותר לקרותו רשע, דבר זה מבואר למעלה כי ענין הרשע שהוא יוצא מן הצדק והיושר ועל זה יפול שם רשע, ומי שיש בו עזות שהוא יוצא מן הראוי ומן הסדר בתוקף עזותו ומתנגד לאחר כאשר מעיז פנים כנגד אחר, ולפיכך מותר לקרותו רשע ואין להאריך עוד:

ובמסכת כלה (פ"ב) עז פנים רבי אליעזר אומר ממזר רבי יהושע אומר [בן הנדה רבי עקיבא אומר] ממזר ובן הנדה פעם אחת היו זקנים יושבים בשער ועברו לפניהם שתי תינוקות אחד כיסה ראשו ואחד גילה ראשו זה שגילה ראשו ר"א אומר ממזר ר"י אומר בן הנדה ר"ע אומר ממזר ובן הנדה אמרו לו לר"ע איך מלאך לבך לחלוק על דברי רבותיך אמר להן אני אקיימנו הלך אצל אמו של תינוק וראה שהיתה יושבת ומוכרת קטנית בשוק, אמר לה בתי אומרת את לי דבר שאני שואלך ואני מביא אותך לחיי עוה"ב אמרה לו השבע לי היה נשבע ר"ע בשפתיו ומבטל בלבו אמר לה בנך זה מה טיבו אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי ובא עלי שושביני והיה לי בן זה נמצא בן הנדה וממזר, כמה גדול היה רבי עקיבא להוביש את פני רבותיו באותה שעה אמרו ברוך ה' מלך ישראל שגלה סודו לרבי עקיבא בן יוסף עד כאן. ודע לך כי המחלוקת זה מה שאמר ר"א ממזר כמו שאמרנו למעלה על כל פנים כי העזות והערוה הם שני דברים המשתתפים לגמרי וכדכתיב ומצח אשה זונה היה לך, רק שהיה סובר ר"א כי העזות היא תכונה רעה באדם מה שהוא מעיז ולכך סבר כי תכונה זאת באה מצד הערוה וזה שהוא ממזר נוצר מן הערוה כמו שאמרנו למעלה כי הערוה והעזות משתתפים, ולכך סבר כי מאחר שנראה בו עזות יצא מן הערוה. ור"י סובר כי העזות הוא תכונה רעה בנפש האדם כי הנפש הוא פועל עזות כמו שדרך עזי פנים, וזה שאמרו והכלבים עזי נפש, ולפיכך אמר שהוא בן הנדה כי בן הנדה יש לו פחיתות בדם אשר הדם הוא הנפש וכאשר בא על הנדה נולד תכונה רעה בנפש הולד עד שהוא עז פנים, ולפיכך אמר שהוא בן הנדה. אבל ר"ע סובר כי העז פנים פחיתות שלו הוא בשני דברים, דהיינו שדבק העזות בו לגמרי הן בכחות הגוף ובכחות הנפש ג"כ והפחיתות בשניהם, ולפיכך אמר שהוא ממזר ובן הנדה. ויש לך לדעת כי נקרא עזות פנים בשתי מלות והם מורים על שתי בחינות אלו, האחת שהוא קשה לקבל התפעלות מן אחר שכך יורה מלת עז כמו ומצח אשה זונה היה לך, ונקרא עוד עז פנים שמעיז פנים נגד אחר, ודבר זה שהוא מעיז פנים נגד אחר הוא כמו פועל באחר כאשר עומד נגדו בעזותו כי המתנגדים נחשב כל אחד פועל באחר. וכאשר היה ר"א רואה בתינוק הזה שגילה ראשו שהלך כך לפני חכמים ולא היה מקבל התפעלות ובושה על פניו, אמר זה שנאמר עליו ומצח אשה זונה היה לך שאין מקבל התפעלות שראה מן אחר, ותכונה זאת שהיא קשה ואינו מקבל התפעלות מגיע אליו מצד הזנות והערוה שהוא קשה כמו שאמרנו ולכך אינו מקבל התפעלות. ור"י היה אומר לא מצד שאינו נכנע רק מה שעושה גנאי לחכמים שהולך כך לפני חכמים, ודבר זה שהוא מעיז פניו באחר, דבר זה בודאי מצד תכונה רעה בנפש כי פעולה זאת היא מן הנפש שהוא פועל עזות נגד אחר, ולפיכך אמר שהוא בן הנדה כי הדם הוא הנפש וממנו תכונה רעה זאת. ור"ע דריש שנקרא עז מצד שאינו מקבל יראה על פניו לכך הוא מן הערוה, ונקרא עז פנים שהוא מעיז פנים כנגד אחר לכך הוא בן הנדה, כי העז פנים יש בו שני דברים רעים דהיינו העזות בעצמו שאינו מקבל התפעלות וגם הוא עומד נגד אחר לפעול, כמו שתראה העז פנים שהוא פועל בדברים נגד אחרים וזה מצד עזות:

ובפרק כל כתבי (שבת דף קיט:) אמר עולא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה להם בושת פנים זה מצד שנאמר הובישו גם תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו'. פירוש דבר זה כאשר האדם עושה חטא ומתבייש מן אחר נקרא זה שאין הכל חטא כאשר עושה חטא ומתבייש, אבל כאשר אין להם בושה דבר זה נקרא שהכל הוא בחטא ואז ראוי להיות חורבן גמור שלא נשאר דבר, אבל אלו היה להם בושה זה מזה לא היה כאן חורבן גמור עד שלא נשאר דבר שהרי מתבייש וזה מבואר:

ובפרק היה קורא (ברכות דף טז:) רבי בתר צלותא אמר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומפגע רע מיצר הרע משכן רע ומדין קשה בין בן ברית ובין שאינו בן ברית אע"ג דקיימי קצוצי עליה דרבי. פי' רש"י ז"ל מעזי פנים שלא יתגרו בי מעזות פנים שלא יוציאו עלי שם ממזרות ע"כ. ור"ל בפי' הזה כי מה שאמר מעזות פנים היינו שלא אהיה נחשב בעזות פנים דהיינו ממזרות. ואין הלשון מיושב כלל כי למה לא אמר מן ממזרות, ועוד דבשביל שיוציאו עליו שם ממזרות לא יהיה ממזר ולא שייך שתצילני מזה. ולפיכך נראה כי שני דברים יש, כי מה שאמר מעזי פנים שהם מתחברים ביחד וכאשר הם מתחברים ביחד הם מתגרים באחר שמתקשרים ביחד על אדם, וכאשר מתחברים ביחד מעיזים ואף שבעצמם אינם כ"כ עזים מ"מ כיון שיש כאן מסייע מעיזים, וכמו שאמרו במסכת יבמות (דף קטז.) כיון דאיכא עד אחד דמסייע בהדה מעיזה ומעיזה. ואח"כ אמר ומעזות פנים הוא אחד שהוא מיוחד בעזות ביותר וזה נקרא עזות פנים. ואפשר לומר כי דעת רש"י כך ומתחלה אמר מעזי פנים שלא יתגרו בי, ואין אחד מגרה באחר כי לא יוכל לו ושנים הן מגרין בו וזהו מעזי פנים, אבל לענין להוציא קול ממזרות גם אחד יכול, ולכך פירש מעזות פנים שלא יוציאו עלי שם ממזרות כי דבר זה גם אחד יכול, רק מה שאמר שלא יוציאו עלי אין מוכח כך:

בפרק חלק (סנהדרין דף קה.) אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוף כתיב קום לך אתם, אמר רב ששת חוצפתא מלכותא בלא תגא דכתיב ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים בני צרויה קשים ממני. ר"ל כי החוצפה כ"כ גדול כחה עד דמהני כלפי שמיא אף כי החוצפא מדה מגונה והיא מדה רעה ביותר מאוד אפילו הכי כלפי שמיא מהני חוזק ותוקף המדה הזאת, כי הוא ית' שעושה רצון הנבראים עושה רצונו מחמת חוזק ותוקף שלו וזה מבואר. ורב ששת אמר כי חוצפתא הוא מלכותא בלא תגא, ר"ל כי העזות הוא כח נבדל בלתי גשמי לפי כחו ותוקף פעולתו שהגשמי החמרי אינו פועל כ"כ, לכך מתיחס החוצפא שכחו גדול אל כח נבדל מן הגשמי, ולכך החוצפתא הוא מלכותא כו' שהמלך יש לו כח אלקי נבדל, ולכך היו מושחין המלכים בשמן הקודש כאשר ניתן להם המלכות שדבר זה מורה על מעלה נבדלת, והיו נותנין כתר בראשו דהוא מורה על המעלה והפאר שמקבל הנשמה שהיא בראש, ולכך חוצפתא היא מלכותא, אבל היא בלא תגא כלומר התגא היא מורה על מעלה עליונה קדושה שיש למלך, אבל החוצפא עם שהיא מלכותא כי מי שיש בו חוצפא יש לו כח לפעול כמו שבארנו, אבל היא כח בלתי קדוש רק כח טמא, ולכך אמר שהיא בלא תגא שהתגא מורה על כח נבדל קדוש כי התגא היא על הראש ודבר זה אינו בחוצפא, ולא בא לשבח החוצפא רק כמה גדול כחה שיהיה האדם נשמר ונזהר ממנו: