נפש החיים/שער ד/פרק א
עוד זאת אמרתי לבא במגלת ספר כתוב[1] בגודל החיוב של עסק התורה על כל איש ישראל יום ולילה, ולהרחיב מעט הדבור בלשון מדברת גדולת[2] יקר תפארתה ומעלתה של התורה.
והאדם הישר, העוסק והוגה בה בתורת חסד על לשונו[3], לעשות נחת רוח ליוצרו ובוראו יתברך שמו, ואיש דעת המאמץ כח לסומכה ולסעדה ולהחזיק בדקיה אחרי אשר זה ימים רבים[4] לישראל שהושפל עסק תורה הקדושה בכל דור ודור. והן עתה בדורות הללו בעוונותינו הרבים נפלה מאד מאד, נתונה בסתר המדרגה התחתונה, רחמנא לצלן; כאשר עינינו הרואות עתה ברבת בני עמנו[5] מגודל סבל משא עול־הפרנסה ה' ירחם. וגם כמה מאותן אשר קרבת אלהים יחפצון[6], המה בחרו לעצמם לקבוע כל עיקר לימודם בספרי יראה ומוסר כל הימים, בלא קביעות עיקר העסק בתורתינו הקדושה במקראות והלכות מרובות. ועדן לא ראו מאורות מימיהם ולא נגה עליהם אור התורה, ה' יסלח להם, כי כוונתם לשמים; אבל לא זו הדרך ישכון בם אור התורה. והאמת כי ספרי יראה הנם ככל דרכי ה' הישרי, כי דורות הראשונים היו קבועים כל ימיהם בעסק והגיון תוה"ק תקועים באהלי המדרשות בגפ"ת[7], ושלהבת אהבת תוה"ק היה בוער בלבם כאש־בוערת, באהבת ויראת ה' טהורה, וכל חפצם להגדיל כבודה ולהאדירה. והרחיבו גבולם בתלמידים רבים הגונים למען תמלא הארץ דעה.
וכאשר ארכו הימים, הנה כן דרכו של היצר מעולם – להתקנא בעם ה' אלה[8], כאשר המה דורכים בדרך ה' כראוי, להטיל בהם ארס; עד שכמה מהתלמידים שמו כל קביעותם ועסקם רק בפלפולה של תורה לבד ולא זולת כלל. ושנינו במשנתינו: "אם אין יראה אין חכמה"[9]. ועוד הרבה מאמרי רז"ל מזה כמו שיובא להלן פ"ד אי"ה. לזאת התעוררו עצמם כמה מגדוליהם עיני העדה אשר דרכם בקדש לשקוד על תקנת כלל אחינו בית ישראל. ליישר ההדורים ולגדור פרצותם. להרים המכשול מדרך עם ה'. ומלאו את ידם לבוא בתוכחות במוסרים ומדות. וחברו ספרי יראה להישיר לב העם. להיותם עוסקים בתורה הקדוש' ובעבוד' ביראת ה' טהורה. אמנם כל איש תבונות אשר שכלו ישר הולך. יבין מדעתו כי לא כיונו בהם להזניח ח"ו העשק בגופי התורה. ולהיות אך עסוק כל הימים בספרי מוסרם. אלא כוונתם רצויה היתה שכל עיקר קביעת לימוד עם הקדש. יהיה רק בתורה הקדושה שבכתב ובעל פה והלכות מרובות. הן הן גופי תורה. וגם ביראת ה' טהורה:
והן עתה בדורות הללו – בעוונותינו הרבים – נהפוך הוא: הגבוה השפל, שכמה וכמה שמו כל עיקר קביעת לימודם רוב הימים רק בספרי יראה ומוסר, באמרם כי זה כל האדם[10] בעולמו לעסוק בהם תמיד. כי המה מלהיבים הלבבות אשר אז יכנע לבבו להכניע ולשבר היצר מתאוותיו. ולהתיישר במדות טובות. וכתר תורה מונח בקרן זוית. ובעיני ראיתי בפלך אחד שכל כך התפשט אצלם זאת, עד שברוב בתי מדרשם אין בהם רק ספרי מוסר לרוב. ואפילו ש"ס אחד שלם אין בו; וטח עיניהם מראות[11], מהבין והשכיל לבותם אשר לא זו הדרך בחר בו ה', כי לא ירצה. ועוד מעט בהמשך הזמן יוכלו להיות ח"ו ללא כהן מורה – ותורה מה תהא עליה[12]:
הן לזאת, עצור במלין מי יוכל[13], מלהודיע בשבטי ישראל נאמנה, ליראי ה' וחושבי שמו את הדרך ילכו בה[14] לאורה של תורה. אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה[15] על עון ביטולה של תורה, כאשר הוא יתברך שמו יקנא לה לתבוע עלבונה:
ותחלה אשים דברתי בענין עסק התורה לשמה, מהו ענין "לשמה", כי גם זה פרי־חטאת לכמה המונעים עצמן מעסק התורה הקדושה בחשבם כי ענין לשמה, פירוש, בדביקות גדול בלי הפסק. וגם רעה חולה[16] יותר מזה. שסוברים בדעתם שעסק התורה בלא דביקות אין כלום וללא שום תועלת ח"ו. לזאת כשרואין עצמן שאין לבם הולך לזאת המדרגה שיהא לימודם בדביקת תמידי. לא יתחילו כלל ללמוד. וע"כ תפוג תורה ח"ו. ומהמשך הענינים יתבאר אי"ה ממילא מעלתה של התורה הקדושה והאדם העוסק בה כראוי. לזאת ההכרח להביא קצת מאמרי רז"ל בש"ס ומדרשי' וזוהר אשר בם ידובר נפלאות מעלת התורה הקדושה והעוסק בה וגודל שכרה ועונשה ר"ל. הגם שכל אלו המאמרים ידועים ומפורסמים. עכ"ז קבצתים להלהיב לבות החפצים להתדבק באהבת תורתו ית'. ולהתלונן בצל העליון נורא:
- ^ לשה"כ בתהילים (מ ח).
- ^ לשה"כ בתהילים (יב ד)
- ^ ע"פ לשה"כ במשלי (לא כו).
- ^ לשה"כ ביהושע (כב ג).
- ^ ע"פ לשה"כ בדברים (ג יא).
- ^ לשה"כ בישעיה (נח ב).
- ^ גמרא, פירוש רש"י, תוספות
- ^ לשה"כ ביחזקאל (לו כ).
- ^ אבות ג יז.
- ^ לשה"כ בקהלת (יב יג).
- ^ לשה"כ בישעיה (מד יח).
- ^ ע"פ ברכות לה:
- ^ לשה"כ באיוב (ד ב)
- ^ לשה"כ בשמות (יח כ).
- ^ בראשית רבה צג י
- ^ לשה"כ בקהלת (ה יב)