משתמש:שילוני/מבוא לתוספתא
מטרת התוספתא[עריכה]
בתור ספר שמקיים שיח עם המשנה, אפשר לומר שזו התלמוד הראשון. וכיוון שהוא נכתב בא"י, כמו רוב ספרות חז"ל, אז זהו גם תלמוד א"י ראשון. אבל, לעומת התלמודים, שמקבלים את משנת רבי ביסודו (ורק מוסיפים "חסורי מחסרא" וכו'...), הת' חולקת עליו בבירור, וזו עיקר מטרתו.
התוספתא נהנה מיתרון על פני שאר התלמודים: היא רשאית לחלוק על משנת רבי. יתירה מזו- זה בעצם כל מטרתה. היא בעצם אומרת- המשנה היתה צריכה להיכתב בצורה אחרת. היא מבטאת את ביהמ"ד המזרחי (הגולן והגליל המזרחי): ר' אלעזר הקפר מכפר דבוריה, ר' חייא מטבריה, תלמידם ר' אושעיא בקצרין (אבי המשנה), ותלמידו ר' יוחנן מכפר נאפח ("בר נפחא"), שאח"כ התיישב בטבריה [1] .
הת' מביאה חומר תנאי רב ערך, שלא היינו מכירים, כנראה, ללא משנת רבי. ביסודה היא תגובה למשנה, ואילולא המשנה נכתבה- יתכן שגם לא היה לנו ת'.
הת' עשויה תלאים, מורכבת ממשניות קדומות, ומדיוני תנאים, בהם התנאים דנים במשניות עוד יותר קדומות. מאידך, יש לה עורך, ולעורך יש מגמה. העורך חי כ-2-3 דורות אחרי עריכת המשנה, ומגמתו היא ביקורת המשנה, תוך שימוש בציטוטים קדומים.
שימוש זה מעניק כוח לעורך: הוא מעמיד בפני הקורא את המשניות המקוריות, הקדומות, ובעזרתם מדגים עד כמה רבי הרשה לעצמו לשנות בצורה משמעותית מהנוסח ולחרוג מהתוכן, תוך יצירת הספר החדש שלו- משנת רבי.
א"כ, הת' אינו קיים אלא ע"ג משנת רבי: היא לא רק משתמשת בתבנית "סדר/ מסכת/ פרק/ משנה". היא לרוב מתיחסת למשניות של רבי, לפעמים עד כדי שאין להבין את הת' אלא בצמוד למאמר המתאים ממשנת רבי.
יש דמיון רב בין משנת רבי ל"משנה תורה" לרמב"ם. וכך אפשר להבין את התוספתא: בדומה לתרעומת שיצא על הרמב"ם, שיצר חיבור חדש מבלי להביא את מקורותיו, כך הגולניים התרעמו על רבי שיצר יצירה חדשה, תוך חיתוך המשניות המקוריות, או הבעת דעתו כ"דעת-יחיד" ואנונימית, במָקום שבמקור הַפּסיקה היתה שונה.
למשל, רבי טבע את המלה- "סירוגין" אך בת' לא קיבלו לא את המלה לא את ההלכות הבאות איתו. (עיינו מס' מגילה ב').
למרות כל מה שכתבתי לעיל, יש בת' גם יצירות מקוריות, בעלי יופי ספרותי ואחדות צורנית. דוגמא יפה שכזו ניתן לראות באגדה המופיעה כסיום למסכת "פסח ראשון".
בעיית הנוסח[עריכה]
הת' הוא א' מ-4 כתבי חז"ל המסודרים לפי המסכתות של משנת רבי (משנה, ת' ת"י ו-ת"ב). מבחינה כרונולוגית, הוא נסדר שני, אך החומר שבו הוא הקדום ביותר. למרות זאת, הוא הוזנח מאוד משך הדורות.
אחד הטענות של מזניחיו היא שגירסתו משובשת ואינה ברורה. אכן, יש הבדלים משמעותיים מאד בין הגירסאות של התו'. אם זאת, ייתכן שדווקא בגלל הזנחתו, השתמרו לנו גירסאות קדומות ושמורות יותר, שלא חלו בהם יד אדם. לעומתו, בת"ב אין פחות ספקות בגירסא, אך מפאת רוב ההתעסקות בו, העזו רבים משך כל הדורות (ואפ' בהוצאות חדישות בימינו!) לשנות את נוסח הגמ' ע"פ סברה בלבד (ולא ע"פ מסמך קדום מסוים, כמו כת"י, ציטטות וכד').
הגירסאות העומדים לרשותינו[עריכה]
ישנם מספר מקורות שעומדים לרשותינו להכרת הת'. הם מתחלקים לשני סוגים: מקורות ראשוניים ו-תוצאות מחקר.
ה- מקורות ראשוניים הם כתבי-יד של הת', והדפוס-הראשון שלו, שנחשב מוסמך בדרגה כמו כת"י. הכת"י העיקריים הם: וינה, ערפורט, ו- גניזה (גניזת קהיר).
- וינה
- ערפורט
- לונדון
- קטעים
המקורות שהינם תוצאות מחקר הם ספרים מודפסים מאוחרים שנכתבו ע"י חוקרים גדולים ע"פ כת"י הנ"ל ומקורות נוספים. הספרים נערכו לטובת ציבור הלומדים כדי להנגיש את הת' ולהציגו בצורה נאה. הם חוסכים מהקורא את הצורך לחקור כת"י ומגישים תוצאה מוסמכת של מחקר ובדיקה של החכמים הגדולים בתחום.
הראשון שנודע כמי שתר אחר כת"י וספרים עתיקים מוסמכים היה רבינו הגר"א שכתב הגהות לת'. הגהותיו משלבים עדות ממקורות ראשוניים שונים יחד עם הערות ע"פ סברתו. צוקרמנדל הו"ל את המהדורה המדעית הראשונה על כל הת' בשלמותו.
- שטיינזלץ
- ליברמן
הערות שוליים[עריכה]
- ^ ראה בעניין זה: דן אורמן, לשאלת מקומם של בתי המדרש של בר-קפרא ורבי הושעיה רבה, הקונגרס העולמי למדעי היהדות 8,ב (תשמא) 9-15 .