משתמש:אור אביטל א/סליחות לימי התשובה (ספרדים)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פתיחה ל'אשרי' / רבי משה אבן עזרא / משה

קַמְתִּי בְאַשְׁמוֹרֶת / לְבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנַי,
וְנַפְשִׁי שְׁחַרְחֹרֶת / מִפְּנֵי רֹב זְדוֹנַי.

רַחֵם עַל עֲדָתְךָ / צֹאן מַרְעִיתֶךָ,
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ / עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה.

מִכִּסֵא כְבוֹד הוֹדְךָ / בַּשֵּׂר לְעַם סְגֻלָּה,
שׁוּבָה שְׁבוּת קָדְשְׁךָ/ וְחוֹן כְּקֶדֶם סְגֻלָּה.

הַפְלֵא נָא חַסְדְּךָ / וּבְנֵה עִיר תְּהִלָּה,
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ / עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה.


אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. (תהלים פד,ה)
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד,טו)
תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
בְּכָל יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר.
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ.
הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה.
וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וגדולתיך [וּגְדוּלָּתְךָ] אֲסַפְּרֶנָּה.
זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ.
חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד.
טוֹב יְהוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.
יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה.
כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ.
לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר.
סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים.
עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.
צַדִּיק יְהוָה בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.
קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.
רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
שׁוֹמֵר יְהוָה אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
תְּהִלַּת יְהוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
(תהלים קמה)
וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קטו,יח)


פתיחה ל'לך אדני הצדקה' / רבי יהודה אבן בלעם / בלעם

בֶּן־אָדָם / מַה לְּךָ נִרְדַּם / קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.
שְׁפֹךְ שִׂיחָה / דְּרּשׁ סְלִיחָה / מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.
רְחַץ וּטְהַר / וְאַל תְּאַחַר / בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים.
וּמְהֵרָה / רוּץ לְעֶזְרָה / לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים.
וּמִפֶּשַׁע / וְגַם רֶשַׁע / בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים.
אָֽנָּא שְׁעֵה / שִׁמְךָ יוֹדְעֵי / יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים.
לְךָ אֲדֹנַי הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים.
עֲמֹד כְּגֶבֶר / וְהִתְגַּבֵּר / לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים.
יָהּ אֵל דְּרשׁ / בְּכֹבֶד רֹאשׁ / לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים.
כִּי לְעוֹלָם / לֹא נֶעְלָם / מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים.
וְכָל מַאֲמָר / אֲשֶׁר יֵאָמַר / לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים.
הַמְּרַחֵם / הוּא יְרַחֵם / עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים.
לְךָ אֲדֹנַי הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים


לקט פסוקים

לְךָ אֲדֹנַי הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. (דניאל ט,ז)
מַה־נִּתְאוֹנֵן וּמַה־נֹּאמַר? מַה־נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק?
נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ, כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים.
שָׁבִים אֵלֶיךָ בכׇל־לֵב,

לֹא־בְחֶסֶד וְלֹא־בְמַעֲשִׂים בָּאנוּ לְפָנֶיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְּלָתֶיךָ.

דְּלָתֶיךָ דָּפַקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן. נָא אַל־תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.

מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל־תְּשִׁיבֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:


שבט יהודה / רבינו שמעיה / שמעיה חזק

שֵׁבֶט יְהוּדָה בְּדֹחַק וּבְצַעַר,
הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר?
מְקַוִּים יְשׁוּעָתְךָ אָבוֹת וּבָנִים,
הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים.
עֲמֹד בַּפֶּרֶץ בַּל נִהְיֶה לִשְׂחֹק,
לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק.
יוֹנָתְךָ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגִּיעָה,
יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה!
הָבָה לָנוּ עֶזְרָת מִצָּר,
הֲיַד יְיָ תִּקְצָר?!
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ בְּגָלוּת יָשָׁן,
עוּרָה! לָמָּה תִישָׁן?
זְכֹר בָּנֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם,
וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיהֶם.
קֵץ הַנֶּחְתָּם גַּלֵּה לְגַלְמוּדָה,
יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה.
שַׁוְעָתֵנוּ תַעֲלֶה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים,
אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים.


אל מלך / עזרא ובית דינו

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים,
וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת;
מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ,
מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן;
מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים,
וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים;
עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ,
לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל;
אֵל! הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה,
זְכׇר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה!
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם,
וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: